1 אתמול בבוקר קיבלתי לינק של תוכנית ספורט באחת מתחנות הרדיו בחיפה, שהעלתה בפייסבוק קולאז' תמונות של מו אלאך עם הכיתוב: "הקמפיין של ספורט ברשת הצליח! ומי הבא בתור?"
אף שלפני יומיים נבחרה בחיפה אישה לעמוד בראשות העיר, מדינת חיפה היתה ונשארה פרובינציה גם בימיה הגדולים ובוודאי בשבע השנים האחרונות, הכל כך קשות, שלא מרמזות אפילו על סיומן הרע.
גם למכבי ת"א היו בעבר שנים מחרידות, להפועל ת"א בוודאי, אבל בתל אביב יש שתי תחנות רדיו מקומיות שמשדרות כל ערב במשך שעתיים ליותר מ-100 אלף מאזינים (כל אחת), אבל התוכן הוא לא מקומי אלא ארצי, והזמן שמוקדש לתל-אביביות שווה ולעיתים קרובות קטן מזה שמוקצב לב"ש, לבית"ר או לחיפאיות.
במדינת חיפה מתקיימת גלקסיה אחרת. את התקשורת שם אי אפשר לחסום כפי שעשה יורדי קרויף בת"א. בחיפה רוב העיתונאים אוהדים וכל האוהדים עיתונאים. אתמול אתה פרשן ברדיו חיפה, מחרתיים אולי תהיה מנהל הקבוצה. מפיקי רדיו לשעבר הופכים לאנשי שיווק במועדון והכל ערבוב ביצתי סבוך. זה לא נגמר. יניב קטן מגיש תוכנית חמש פעמים בשבוע, וככה גם גדי נס. יש פאנל בכל שישי ובכל המשחקים, ולא נשכח את אהרונוביץ' מעתלית. אללה יוסטור.
יש לזה צורך, יש לטרפת קהל שמשיב ומגיע טעון ליציעים. האוהדים מסניפים את הקוקטייל כמו מזוכיסטים, השחקנים בפאניקה מההודעות שזורמות בסלולרי. והתקשורת? בונה הר ציפיות ואז מרסקת כל מי שעומד שם. פלא שכמות הפייק ניוז שם טרם הפילה את מגדלי חוף הכרמל המכוערים בכניסה לעיר. חיפה היתה פעם אלופת הארץ בכדורגל. היום היא מספר אחת בהקלקות.
2 יענקל'ה שחר עמוק בתוך שבע השנים הרעות. הוא ניסה הכל, כל מעשיו טבעו בים. כללי המשחק השתנו בעשור האחרון, עם כניסתם של גולדהאר וברקת, והניסיון להחזיר את ההגמוניה נראה דמיוני.
בשגעת הכללית פרד רוטן נראה אבוד כבר מזמן, מה שמחזיר אותנו לאופציות המוכרות - אלי גוטמן ורוני לוי. סביב השניים יש תעשיית בוחשים אדירה בתקשורת, שמקדמים אותם לחתימה. יש להם יתרונות, וברוך השם חסרונות. החלום של גוטמן הוא להגיע לעמדת המנהל מקצועי, כשעל הקווים יתרוצץ בעל בריתו, יוסי אבוקסיס, שיחטוף לבד את הבזוקה באולפנים.
הודעתו על הישארותו אצל אברמוב עד לקיץ, רק הפכה את אבוקסיס למבוקש יותר. רוני לוי זה רוני לוי, קצת מאותו דבר. זה מזכיר לי את הכותרת במקומון חיפאי, דווקא אחרי עוד זכייה באליפות. היא הופנתה למאמן - "יאללה אברם לך הביתה, תודה ושלום!". היה להם משעמם איתו.
