השבוע לפני 70 שנה אימצה העצרת הכללית של האו"ם את ה"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם". אחת מנגזרותיה החשובות היא מתן סיוע הומניטרי על בסיס ניטרליות פוליטית. אולם באופן לא מפתיע, כשזה נוגע לישראל, הדברים נראים אחרת.
משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) מתאם את תגובת החירום העולמית "להצלת חיים ולהגנה על אנשים במשברים הומניטריים". המשרד המקומי מעביר את כספי הממשלות לסוכנויות או"ם שונות ולארגוני זכויות אדם לא־ממשלתיים.
המשרד פועל בכ־30 מדינות שבהן נדרש סיוע הומניטרי, ובהן סוריה, לוב, עיראק, סומליה וסודאן. באפגניסטן המטרה שהוגדרה היא "הצלת חיים"; בקמרון - דאגה לאנשים במצב חירום לצורך שרידותם; ובתימן ובסומליה - "לספק סיוע מציל חיים".
באופן לא מפתיע, ההגדרה לסיוע הומניטרי שונה כשמדובר בסכסוך הערבי־ישראלי. ב־2002 הקים OCHA נציגות במזרח ירושלים. המטרה שהוגדרה: "זכויות הפלשתינים החיים תחת כיבוש, כולל אלו החיים תחת המצור והגבלות אחרות, מוגנות, מכובדות ומקודמות בהתאם למשפט ההומניטרי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי".
מאז, ארגונים לא־ממשלתיים, בינלאומיים ומקומיים, מקבלים מימון רב המגיע בעיקרו מממשלות, לביצוע מיזמים תחת ההגדרה של סיוע הומניטרי. משנת 2003 גויסו קרוב ל־5 מיליארד דולר. סכום הכסף שביקשו הארגונים השונים למימון מיזמים לשנים 2018-2020 בהתייחס למספר הנפשות המיועדת לסיוע, היה גבוה יותר מסומליה, מעיראק ומאפגניסטן. זאת אף שניתוח משולב של המשרד לסיוע הומניטרי של האיחוד האירופי זיהה "צרכים הומניטריים נמוכים לגדה המערבית וצרכים הומניטריים מתונים עבור עזה".
לחלק גדול ממיזמי סוכנות האו"ם ביו"ש ובמזרח ירושלים אין באמת קשר לסיוע הומניטרי. מאות אלפי דולרים הועברו מקרן סיוע במצבי חירום למיזמים שעיקרם ניגוח פוליטי של ישראל. קרן חירום זו, המשותפת למדינות (ובהן נורבגיה, גרמניה, אירלנד וספרד) העבירה ב־2017 מימון ל"מרכז הפלשתיני לזכויות אדם" בעזה, המנהל לוחמה משפטית נגד ישראל, לשם תיעוד מקרים שבהם צה"ל הפר כביכול את המשפט הבינלאומי במבצע צוק איתן.
הארגון הישראלי "המוקד להגנת הפרט", העותר תדיר לבג"ץ בין היתר נגד הריסת בתי מחבלים, קיבל מימון חירום הומניטרי עבור "חשיפת הנהלים שבהם משתמש הצבא במעצר ובחקירת קטינים בגדה המערבית". מימון נוסף הועבר מאותה הקרן עבור תוכנית של מועצת הכנסיות העולמית שמטרותיה: "ניטור, תיעוד ודיווח של הפרות זכויות אדם והמשפט הבינלאומי", ו"נוכחות מגינה בתגובה לאלימות מצד כוחות הביטחון הישראליים והמתנחלים", בין היתר סביב "אל־אקצא" והקהילות ברחבי העיר העתיקה.
יש ארגונים שנשארו נאמנים להגדרה האמיתית של הסיוע ההומניטרי. אבל חשוב לציין שתעשיית ארגוני זכויות האדם, הממומנת בסכומי עתק, מנצלת לא פעם ערכים חשובים אלה לצרכים פוליטיים ולניגוח ישראל, במיוחד על חשבון אלה הזקוקים לסיוע באמת.
ליאורה הניג־כהן היא חוקרת במכון המחקר NGO-monitor
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
