אלפי מחבלים מגיחים עם שחר, בהפתעה גמורה, מעשרות מנהרות לאורך הגבול עם ישראל. הם פושטים על יישובים סמוכים, טובחים בגברים, נשים וילדים, ותופסים מאות בני ערובה. הם מניפים דגלי חיזבאללה בכל היישובים ומכריזים על "שחרור הגליל". פעולה זו מלווה בירי מאסיבי של אלפי טילים, מלבנון ומעזה, על כל חלקי הארץ.
גם על תרחיש אימים כזה צה"ל יתגבר, יסיג את האויב משטח ישראל ויכה אותו מכה קשה. אך הניצחון יהיה כרוך במחיר דמים כבד מנשוא. תסריט בלהות זה היה מעמיד את ישראל בפני האיום החמור ביותר מאז מלחמת השחרור. התרחיש הזה, תוכנית אופרטיבית של חיזבאללה, היה בגדר אפשרות מעשית עד מבצע "מגן צפוני", שנועד לסכלו.
משום מה, רבים מאיתנו מגמדים את ההישג, ואף מתנגדים לשימוש במושג "מבצע". מדובר בפעילות הנדסית, מסבירים, הנעשית בשטחנו. טרקטורים ודחפורים זה לא מבצע!
האם יש צורך בתמרון של גייסות לתוך שטח האויב כדי שפעולה תהיה ראויה לתואר מבצע? מהם תנאי הסף - התקפה של חיל האוויר או פשיטה נועזת של יחידה מובחרת בעומק האויב?
תורת הביטחון של ישראל מעמידה בראש סדר העדיפויות את מניעת המלחמה, ורק אם יעד זה ייכשל ותפרוץ מלחמה - את ההכרעה. הניצחון הגדול ביותר במלחמה, הוא מניעתה. אם אפשר לנצח בלי לאבד חיילים, בלי לירות - היש הישג גדול מזה?
זו מטרתו של מבצע "מגן צפוני", והוא אינו פשוט כלל ועיקר. הוא מבוסס על הצלחה מודיעינית מרשימה, שנאספה במשך ארבע שנים. איסוף המודיעין לווה בערפל של הכחשת קיומן של המנהרות בפי מפקדי צה"ל והדרג המדיני, כדי לאפשר את ההפתעה. עצם השמירה על חשאיות במשך ארבע שנים, עד יום המבצע, הוא הישג ראוי לציון. מדובר גם בהישג טכנולוגי מרשים ביותר.
זהו גם מבצע מורכב ומסוכן, שעלול להידרדר להסלמה ואף למלחמה, שאיננו רוצים בה. לכן נדרשת משמעת מבצעית קשוחה ביותר, זהירות מפני צעד מיותר אחד שיחולל הסלמה. במקביל, נדרשת היערכות של כוחות רבים, כדי לתת מענה מיידי אם האויב יגיב.
למבצע נודעת גם משמעות מדינית: הוא מוכיח את הפרת החלטות מועצת הביטחון בידי לבנון, וחושף את הפעילות האיראנית נגד ישראל באמצעות הזרוע המבצעית שלה, חיזבאללה.
מפקדי המבצע, מתכנניו ומבצעיו, בדרג המדיני והצבאי, ראויים לשבח. לא רק שאין הצדקה ללעג ולביזוי; גם הביקורת על כך שצה"ל והממשלה לא התייחסו ברצינות לטענות התושבים על רעשי חפירות הבוקעים ממעבה האדמה, אינה מוצדקת.
אילו תרחיש האימים היה מתגשם, ועדות חקירה היו תובעות את ראשי הקברניטים. במציאות, קרה ההפך. התברר שההתייחסות ה"מזלזלת", כביכול, נבעה משיקולים מבצעיים של ביטחון שדה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו