האנטישמיות התחילה כשנאה דתית, והתפתחה לתיעוב חברתי: סימון היהודי כתאב בצע וכנצלן. בשנות ה־30 במאה הקודמת היא פרחה על רקע גזעני; כיום האנטישמיות החדשה קשורה בשנאה למדינת היהודים. אין לנתק את האנטישמיות הישנה מהחדשה. בשנים האחרונות מעידים יהודי העולם בסקרים שגילויי האנטישמיות עולים בזיקה ישירה למתרחש בארץ. מי שמניע את מפעל השנאה רואה ביהודים שורש הרע, וממילא שולל את קיומם במדינה עצמאית.
במציאות העכשווית במדינות באירופה, שבהן התבסס גרעין איסלאמי קיצוני, השנאה מופצת בנוחות וביעילות. לא עוד השמצות "מיושנות" הכוללות סטריאוטיפים של יהודי עם אף ארוך המרמה בעסקים או מבקש להשתלט על העולם, אלא מתקפה מתוחכמת ומתואמת נגד מדינת ישראל במטרה אחת: לפגוע בעם היהודי באמצעות פגיעה במדינתו. אחרי מלה"ע השנייה התקשו מדינות העולם, ואירופה בפרט, להתמודד עם מצפונן. היהודים נעשו לתמרור אזהרה ותזכורת חיה להיעדר המוסר ולהתנהגותן המפלצתית. גם מי שלא היה שותף ישיר להשמדה, חש שותפות באשמה מעצם שתיקתו בזמן שיהודים נשרפו חיים. העולם הרגיש אשם, ובצדק, והבטיח שדבר כזה לא יחזור שוב.
הגרמנים עצמם עושים לתקן ולו במעט את העוולות, ולשקם את ההרס ואת הנזק שהסבו לעם היהודי. אנטישמיות היא טאבו חברתי: כולם סולדים ממנה, מגנים אותה ומתאמצים להראות עד כמה הם נלחמים בה. היה ברור שאחרי השואה מי שירצה להמשיך לזרוע את השנאה, יצטרך למתג אותה מחדש. איך עושים זאת? תוקפים את המדינה ולא רק את העם המזוהה עימה. הנוכחות האסלאמית, המתבססת באירופה, המציאה תיאוריה מתוחכמת שבאמצעותה מחדירים ביעילות ובנחישות את האנטישמיות והשנאה מהדלת האחורית. האירופים מגנים אנטישמיות ושנאה על רקע גזעי או דתי, אבל שנאה כלפי מדינה, מטעמים של התנגדות להתנהלותה ה"כובשת" - זה דווקא הפך לעניין מקובל חברתית ותקין פוליטית.
ניסיון האנטישמים ה"חדשים" לבדל בין שנאת יהודים "קלאסית" לבין "ביקורת" על ישראל נועד לטשטש את הדמיון ולהלבין את השנאה: כשמציגים שנאה כ"הוקעה" או כ"ביקורת", אפשר להחליק בגרון רגש כפייתי של תיעוב. בבסיסה, שנאת מדינת ישראל היא דגם של אנטישמיות טהורה. בתקופה של מבצע צבאי בישראל או מלחמה האנטישמיות עולה ומחריפה בהתאמה. אין זה מקרי. היהודים החיים באירופה ובתפוצות חשים כיום חסרי אונים מול התנהגות המקומיים ומול הרשויות, שאינן מעזות להתעמת עם תאי האנטישמיות בשל כוחם האלקטורלי ההולך וגדל.
על ישראל לקבל אחריות ולהעניק תמיכה וגיבוי ליהודים במדינות מוכות האנטישמיות. כל התנכלות וגילוי שנאה צריכים לגרור תגובות קשות מצד ההנהגה ומסר ברור: אנחנו מדינה מוסרית שיש לה זכות קיום וחופש פעולה להגן על עצמה ועל אזרחיה נגד כל מי ששואף להשמידנו. רק כך יוכל הציבור היהודי - שהפך לציבור דומם ומפוחד באירופה - להרים ראשו ולאזור אומץ ולגיטימציה לעצור את מתקפות השנאה בעולם.
הרב אברהם קריגר הוא יו"ר המרכז הבינלאומי "שם עולם"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
