סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בנשים. בדיקת הממוגרפיה הוכחה כמונעת תמותה מסרטן השד בנשים בנות 74-50 בכ־30%-25%, אבל היתה פחות יעילה בקבוצת הגיל 49-40.
תוכניות לגילוי מוקדם של מחלות דומות לכריתת עצים, וכשכורתים עצים עפים שבבים. במקרה של סרטן השד, התועלת מממוגרפיה היא גילוי מוקדם ומניעת תמותה מהמחלה, וזוהי "כריתת העצים". הבעיה היא השבבים. בסרטן השד מדובר על ממצא חיובי כוזב שמחייב בדיקות נוספות הכרוכות במתח ובחרדה, על ביופסיות מיותרות ועל גילוי של שינוי סרטני בשד, אבל כזה שלא עתיד להתפתח ולכן אינו מהווה איום או מצריך טיפול (אבחון יתר). אולם משהתגלה, יטופל בטיפול המקובל נגד סרטן, על כל תופעות הלוואי הכרוכות בו.
שיעור אבחון היתר בממוגרפיה הוא ב־%30%-20. החלטות לגבי תוכניות סינון חייבות לאזן בזהירות בין ה"עצים" ל"שבבים".
הוועדה היתה ערה לרגישות ולחרדות של נשים בנות 49-40 מפני סרטן השד, אבל דווקא בשל כך חשוב לזכור את העובדות: בטווח גיל זה הסיכון לסרטן השד יחסית נמוך, מידת הדיוק של הממוגרפיה פחותה ושיעור ה"שבבים" גבוה. כשעושים ממוגרפיה ל־1,000 נשים בגיל 50-40 במשך שבע שנים, מזהים כשש נשים עם המחלה וחוסכים מוות של 0.6 נשים. המחיר הוא ששלוש משש החולות המאובחנות הן בגדר "אבחון יתר". ל־249 נשים שאינן חולות יהיה ממצא חיובי כוזב ו־43 נשים יעברו ביופסיה מיותרת.
המודעות לסרטן השד היא הדבר החשוב מכל. ההחלטה על ביצוע הממוגרפיה, בייחוד בקבוצות הגיל שלגביהן לא קיימת הסכמה בספרות על התועלת, חשוב שתהיה אישית, ללא פטרנליזם ותוך מתן מקום לשיקולים ולתחושות של האישה. לכן בחרה הוועדה לאפשר נגישות לבדיקה מגיל 45 לאחר התייעצות עם רופא. בישראל הנגישות לאבחנה ולטיפול מצוינת, ונשים צעירות שיחליטו נגד ביצוע בדיקה לא דנות את עצמן לגזר דין מוות.
אנחנו חושבים שצריך להתאים את תוכנית הסינון למאפיינים של כל אישה ולסיכון האישי שלה. בידע הקיים היום אין דרך לעשות זאת, אך אין ספק שזה יהיה העתיד.
הכותבת היא יו"ר הוועדה לבחינת התוכנית הלאומית לגילוי סרטן השד, וסגנית מנהלת המרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות
