תנאי מוקדם ליוזמת שלום הוא הנכונות להחליף את הערגה לשלום, המתובלת בדרך כלל במשאלות לב ובשיקולים קצרי טווח, בהכרה באילוצים האזוריים ובמציאות המזרח־תיכונית.
מאז הופעת האסלאם במאה ה־7, מתאפיין האזור בהיעדרו המוחלט של דו־קיום בין־ערבי ובין־אסלאמי. זה דורות המזרח התיכון שטוף מלחמות, טרור ובוגדנות, אי־סובלנות דתית, תזזיתיות ופיצולים מקומיים ואזוריים על בסיס אתני, רעיוני, גיאוגרפי ושבטי. המשטרים המקומיים הם ברובם ארעיים, וכך גם מדיניותם והסכמיהם. מעל הכל רובצת אמונה בעליונות האסלאם על פני "הכופרים", אם כי יש היתר לחתום עימם על הסכם זמני ("תקיה").
מציאות זאת אינה קשורה כלל לסכסוך הערבי־ישראלי ולסוגיה הפלשתינית. הצונאמי הערבי בראשית העשור חשף את העובדה ש"הסכסוך המזרח־תיכוני" אינו נובע מיחסיה של ישראל עם שכנותיה, ושמשקלו של הסכסוך הישראלי־פלשתיני מצומצם.
מנהיגי ערב מרעיפים על הפלשתינים מבול של מלל אוהד, אך מעט מעשים. לדוגמה, ב־30 בינואר 2019 - בזמן ששיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לערבים מזנק להיקף חסר תקדים - התכנסו שרי החוץ של סעודיה, מצרים, ירדן, כווית, איחוד האמירויות ובחריין בירדן ודנו באיומי איראן, האחים המוסלמים ודאעש. שום נציג מהרש"פ לא השתתף, והעניין הפלשתיני כלל לא נידון.
על יוזמת שלום להכיר בתרחישים הרעים ביותר, שהם בדרך כלל התרחישים המזרח־תיכוניים. לדוגמה, מדינה פלשתינית תביא להפלת המשטר ההאשמי בירדן, שתהפוך לזירת טרור אסלאמי בדומה לסוריה, לעיראק וללוב; תהווה איום ברור ומיידי על סעודיה ושאר המשטרים הערביים בחצי האי ערב; והיא תאריך את היד הארוכה של איראן עד בקעת הירדן ותהפוך את הגבול הארוך, הקריטי והשקט ביותר של ישראל לסיוט קטלני, ביטחוני וכלכלי.
על יוזמת שלום להיות מודעת לחינוך לשנאה ולהסתה ברש"פ, ולמסורת שיתופי הפעולה הפלשתינית, מגרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי ואייתוללה חומייני ועד סדאם חוסיין, רשתות הטרור הבינלאומי, צפון קוריאה, סין ורוסיה. לכן, סביר להניח שמדינה פלשתינית תעניק זכויות נחיתה, מעגן ובסיסים לאויביה ויריביה של ארה"ב. הניסיון להרגיע את המזרח התיכון מחד גיסא, ולהקים מדינה פלשתינית מאידך גיסא, הם דבר והיפוכו, כפי שלומדים מהחתרנות ומהטרור של הפלשתינים נגד מארחיהם במדינות האזור.
יוזמת שלום אמריקנית המתעלמת ממציאות רבת שנים מורכבת וקטלנית, נידונה לכישלון. יצירת משוואה מוסרית מלאכותית בין הקורבן המיועד הישראלי לבין התוקפן הערבי־פלשתיני, ובין בעלת ברית ללא תנאי של ארה"ב (ישראל) לבין בעלת ברית של אויבי ארה"ב (רש"פ), צפויה להקצין את ציפיות הערבים ולהקשיח את עמדותיהם בתגובה להצעה האמריקנית. בכך תמצא את עצמה ארה"ב שופכת שמן, ולא מים, על מדורת המזרח התיכון.
