מחירים הם לפעמים געגועים לכסף, או לייקור הכסף. אבל לא בטוח שזה המקרה שלנו.
באופן כללי העלייה החדה שנרשמה החודש במדד המחירים לצרכן לא מלמדת על עליית מחירים בשוק, אלא על לקונה מסוימת במבנה השוק הישראלי. המונופול החקלאי שמביא לתנודתיות לא בריאה במחירים, כמו זינוק של כ־40% במחירי הענבים בחודש אחד, או 30% במחירי האבטיחים ו־15% במחירי פירות נוספים. זה לא היה קורה בשוק תחרותי ובריא.
סיבה נוספת מבית היא השכר במגזר הציבורי. המשכורות הללו אינן קשורות בהתייעלות, בשיפור בהכנסות או ברווחיות.
הוצאות המגזר הציבורי בארץ קשורות יותר ל"כוח עליון" מאשר לתנאי שוק. לכן, למרות שלכאורה נוצרים תנאים מתאימים להעלאת ריבית, הרי שניתוח הנתונים מראה שלא מדובר בעלייה בביקושים, המאפיינת סביבת אינפלציה רגילה. המחירים שעולים אינם תגובה לביקוש כלשהו, אלא עליות של מחירי מוצרים שלא מתנהלים בשוק חופשי וכן מחירים של שירותים שמספקת הממשלה. הסוחרים ונותני השירותים בשוק החופשי כמעט לא מרשים לעצמם להעלות מחירים. לו היה מדובר בשינוי מגמה אמיתי במחירים, היינו רואים זאת גם בעולם, אלא שמדובר באינפלציה של התערבות ממשלתית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו