לפני כשבועיים הוכיחה הודו כי היא ממשיכה בהידוק יחסיה עם ישראל, כשהצביעה נגד שדרוג מעמדו של הארגון הלבנוני "שאהד" למעמד משקיף במועצה הכלכלית־חברתית של האו״ם (ECOSOC). שדרוגו של הארגון נמנע הודות למאמצים הדיפלומטיים של ישראל בעקבות חשיפת קשריו עם חמאס על ידי גורמי הביטחון בארץ. אף שהדיווחים בהודו סיקרו את הצעד כמהלך "יוצא דופן", שינוי המגמה החל בזמן כהונתו הראשונה של ראש הממשלה נרנדרה מודי.
עד לפני כמה שנים, סימל האו"ם עבור ההודים זירה חוץ־מדינית המאפשרת לראשיה להרביץ מוסר בעולם, ברוח עקרון "המוסריות העולמית" של אבות האומה. במסגרת זו, זכתה ישראל לקיתונות ביקורת וגינויים מצד ממשלת הודו. הצמיחה הכלכלית המטאורית של הודו מאז שנות ה־90 הובילה את מנהיגיה לבחון מחדש את מפת האינטרסים שלה. ב־1992 היא כוננה יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל, אך המדיניות ההודית נותרה פרו־פלשתינית בעיקרה, בפרט בזירת האו"ם.
שינוי משמעותי ראשון במדיניות של ניו דלהי נרשם ב־2015, עם החלטת הודו להסתייג בהצבעה על גינוי פעולות ישראל בעזה. הודו, שעודנה מעצבת את דרכה, נדרשה "לאזן" מהלך יוצא דופן זה, כשתמכה בהקמת ועדה מיוחדת לבחינת מהלכי ישראל ברצועה. למרות זאת, החימום ביחסים הוביל למעין אופוריה ציבורית בישראל ולתיוגה של הודו כ"חסידת ישראל באו"ם". הציפיות נופצו פעם נוספת עם הצבעתה של הודו בעד גינוי ההצהרה האמריקנית של ממשל טראמפ, המכירה בירושלים כבירת ישראל. ירושלים, נקודה רגישה בסנטימנט האסלאמי, היא ככל הנראה סוגיה נפיצה, שניו דלהי עדיין לא בשלה לשחק בה.
התחזקות המגמות הלאומיות בהודו הביאה להמרת אידיאלים ערכיים גלובליים בקידוש גבולות המדינה הריבונית ובהדגשת הנכונות להגן עליהם. בעקבות זאת, המאבק בטרור הפך לסוגיה מהותית בכינון שיתופי הפעולה של הודו עם מדינות מפתח, בפרט בציר ארה"ב־ישראל־סעודיה. עלייתו של הימין בראשותו של מודי השילה דפוסי עבר, ובראשם המשוואה הדומיננטית הגורסת שהקשר עם ישראל שקול להרס היחסים עם העולם המוסלמי.
מאז היבחרו לראשות הממשלה ב־2014, חתר מודי בכיוון הפוך. הדבר התבטא בהוצאת יחסי ישראל־הודו מהארון הדיפלומטי, והגיע לשיא בביקורו ההיסטורי של מודי בישראל ביולי 2017. לאורך שנות כהונתו ניצח מודי ביד רמה על תמרון משוואה מורכבת זו, והצליח לשמר ולחזק את האינטרסים החיוניים להודו. הדוגמה הבולטת ביותר להצלחת המדיניות המבדלת בנושאי החוץ מגולמת בהשתתפותה ההיסטורית של הודו כאורחת הכבוד בכנס "הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי" (OIC), שנערך במארס באבו דאבי. כל זאת, לצד הידוק הקשרים הביטחוניים והדיפלומטיים עם ישראל.
אין ספק שהודו מחויבת בראש ובראשונה לאינטרסים הדחופים שלה. המדינה מתמודדת עם מתקפות טרור, וניצחונו של מודי נובע מהצלחתו להצטייר כ"מר ביטחון". לאחר שממשלתו לא עמדה בכל הבטחותיה בתחום הכלכלי, היא תצטרך לספק הוכחות בדמות חידוש שיחות השלום עם פקיסטן והמאבק בטרור. ההצבעה נגד הארגון הלבנוני במועצה הכלכלית־חברתית של האו"ם נועדה לחזק את אמון הציבור בנחישות הממשלה להיאבק בטרור, אך היא משקפת גם את הידוק יחסי ישראל־הודו, ואת היפוך המגמה שמוביל נרנדרה מודי.
ד"ר אושרית בירודקר היא מומחית למדיניות חוץ הודית וליחסי הודו והמזה"ת, באוניברסיטת בר־אילן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
