אומץ תל־אביבי בסיום התיכון | ישראל היום

אומץ תל־אביבי בסיום התיכון

העיר תל אביב־יפו עשתה מעשה חינוכי אמיץ כשבחרה לנער את המוסכמות העבשות בחלוקת השי המסורתי לבוגרי מוסדות החינוך, ולצייד את מסיימי הגן ובתי הספר בגילים השונים במתנה ראויה, אם כי מעוררת מחלוקת.

לבוגרי גני הילדים העניקה את ספרה של הילה טוב, "מתי נדע אם מיכל נבחרה", ספר המעודד תלמידים לדבר דמוקרטית שוטפת. לבוגרי כיתות ו' הוענקו ספרי הקודש: קוראן לתלמידים המוסלמים, תנ"ך ליהודים והברית החדשה לנוצרים. מחווה של הכרה בזהותו של האחר, אמונתו וצרכיו.

החלטה אמיצה - שאף עוררה סערה - היא חלוקת ספרו של עמוס עוז, "שלום לקנאים". מדובר בראש ובראשונה בנקיטת עמדה חינוכית־פוליטית. פרנסי העיר גילו לבוגרי מערכת החינוך כי יש פיל בחדר, וכל הניסיונות לטשטש את הימצאו לא יועילו. הפיל קיים וזו שאלה של זמן עד שינוע וישתולל וישבור את קירות הבית.

ספרו של עוז הוא צוואתו לדורות הבאים. "הייתי פעם לוחם במוצב הקדמי, כעת אני תומך לחימה", הוא מסביר לבני הנוער הצעירים את התנגדותו לשליטה המתמשכת של ישראל בשטחים שנכבשו ב־1967. הוא מזהיר את אלה ששכחו כי ישראל לא יכולה לנהל מערכה צודקת מאין כמותה על קיומה ובה בעת לנהל מלחמה לסיפוח שני חדרים לביתה. עוז לא חוסך את שבט לשונו מהפלשתינים, ששאיפתם לעצמאות ולהכרה מוצדקת, אך במקביל הם שוללים את זכותה של מדינת ישראל להתקיים. 

עוז ממען את ספרו קודם כל למתנגדיו. הוא מעלה על נס את תקומתה של המדינה, את חיוניותה ואת החשיבות של השמירה על ביטחונה. הוא נוגע בגרעין הוויכוח על הקיום הישראלי, היהודי והאנושי. זהו טקסט שיש בו מחשבה פוליטית מדינית, ציונית, היסטורית ורלוונטית, שבחלקים שונים שלה נגעו התלמידים במהלך לימודיהם.

תל אביב פורצת דרך ומסרבת ללכת בדרכן של ערים אחרות, הנוהגות לחלק בסיום בית הספר התיכון שי לחייל המתגייס או את ספר הפזמונים "אלף זמר ועוד זמר". היא בוחרת לעשות מעשה ומציידת את התלמידים בספרון קטן ולא תמים שיש בו נקיטת עמדה בדבר המחלוקת הקשה שמפלגת את ישראל ומהווה אבן ריחיים על צווארה. זהו הפולמוס הממושך והמורכב ביותר מאז הקמת המדינה, והוא מעסיק את החברה, את התרבות ואת הנהגת המדינה.  

תלמידים נבונים הקוראים בספר יוכלו להסכים עם עוז או לחלוק עליו. הספר בהחלט עשוי לעורר שאלות והרהורים, אך כך בדיוק מחנכים לחשיבה סקרנית וביקורתית. בכל מקרה אפשר לקוות ולצפות שיקראו את הספר; בימינו גם לקרוא ספר זה הישג כביר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר