מאי 2015. אלפי אזרחים מקהילת יוצאי אתיופיה יוצאים להפגנות סוערות ברחבי המדינה. העילה: תקיפת חייל ממוצא אתיופי על ידי שוטרים. האירוע, וההפגנות שבאו בעקבותיו, היוו לכאורה נקודת מפנה ביחסה של משטרת ישראל כלפי העדה האתיופית. לראשי המשטרה "נפל האסימון" לגבי הצורך בטיפול פרטני ורגיש ביוצאי העדה, והמשטרה הניעה רפורמה שבמסגרתה לקחה על עצמה להכיר את הקהילה לעומק. בכירי המשטרה נפגשו עם מנהיגי העדה, ובמקביל אף גייסו מאות שוטרים מבני הקהילה לשורות הארגון.
יולי 2019. הפגנות סוערות של יוצאי העדה האתיופית בעקבות הריגתו של הנער סלמון טקה בידי שוטר. המחאה מסלימה וגולשת לאלימות. בארבע השנים שחלפו השקיעה המשטרה משאבים ומאמץ להתקרב אל הקהילה האתיופית, אולם נראה כי השסעים והפערים בין הצדדים רק התרחבו. איך זה קורה, אתם שואלים? ובכן, התשובה מסתתרת בתוך שתי מילים: "מגע אנושי".
מי שעוסק בגישור בין מגזרים, קבוצות, דתות ואנשים, יודעים שמילות המפתח הן: "להיפגש – להכיר - לכבד". מפגשים אישיים בין קבוצות מפילים מחיצות ויוצרים קרבה ואמון אמיתיים. תמונה משותפת שנולדת עקב מפגש בין אחד הקייסים הראשיים של הקהילה האתיופית למפכ"ל המשטרה לא מספיקה, גם לא שלוש פגישות מתוקשרות, ואפילו לא הקמת ועדות מכובדות של פוליטיקאים ובכירים שידונו, יחקרו ויגבשו מסקנות בדבר "אופן הטיפול הנכון בבני העדה". בני הקהילה האתיופית אינם זקוקים ל"טיפול", הם תובעים, ובצדק, יחס שוויוני ולא מפלה.
אז איך עושים זאת? חינוך וקשר אישי. קרבה, אמון, רקמת חיים משותפת, בעיקר בין השוטרים לבני הקהילה. אז ורק אז, עוצמת הקשר והחיבור יחוללו מציאות חדשה.
על המשטרה והשוטרים להכיר היטב את האוכלוסיות השונות בישראל, המנהגים, התרבויות והשוני בין הקבוצות והמגזרים השונים. הדרך היחידה לנער את הסטיגמות והסטריאוטיפים היא היכרות אישית. ממפגשים של שוטרים עם בני נוער מהעדה האתיופית בבתי הספר או בתנועות הנוער, דרך פעילות התנדבותית משותפת במשטרה של בני נוער מהקהילה, ועד להשתלמויות והדרכות מקצועיות משותפות של שוטרים ואזרחים מהעדה האתיופית.
אתגר גדול מונח גם לפתחה של מערכת החינוך, שצריכה לבער את הסטיגמות מהחברה ולהניח את התשתית והיסודות לחברה הבנויה על ערכי הפלורליזם, ההכלה והסובלנות.
בשנים האחרונות אנו עדים להקצנה באופן שבו קבוצות שונות פועלות כדי להשמיע את קולן. אנו זוכרים את הפגנות הנכים שהפכו לסוערות יותר ויותר, וכעת אנו עדים להסלמה במחאות בני הקהילה האתיופית. אין זו גזירת גורל. יש לנו את הכוח לבנות כאן חברה קשובה, מקבלת, חברה שבה כל הקולות שווים. אז, ורק אז, ייעלמו החשדנות, רגשי הנחיתות ותחושות התסכול המגדילים את הסיכוי שהפיצוץ הבא יגיע. בואו נמנע אותו.
אילן גאל דור הוא מנכ"ל ארגון "גשר", לקידום ההבנה בין חלקי העם השונים
