השבוע הצביעו ח"כים טריים מהאופוזיציה בוועדת החינוך של הכנסת נגד תשלומי ההורים בבתי הספר. המשבר שהתפתח בהמשך הסתיים, אך שנת הלימודים כמעט נפתחה ללא מימון לטיולים או למסיבות כיתה. מי שדווקא תמכו בתשלומי ההורים היו שתי ח"כיות מהליכוד, אסנת מארק וקטי שטרית. אלמלא התנגדותן, הקיצוץ במימון הורים היה כולל גם מפעל השאלת ספרים ומפעל ההזנה, הנחוצים בעיקר לילדים מרקע סוציו־אקונומי נמוך, וכן מימון לביטוח התלמידים, שבלעדיו אי אפשר לפתוח את שנת הלימודים.
מדוע משרד החינוך לא מממן מתקציבו את השירותים שתשלומי ההורים מכסים? סיבה אחת היא שאין כסף. להערכת בנק ישראל, הגירעון בתקציב המדינה בשנה הקרובה עשוי לעבור את הרף של 60 מיליארד שקלים. כל ממשלה שתוקם השנה תיאלץ לבצע קיצוצים עמוקים ולהעלות מסים. במקום להוסיף שירותים, משרד החינוך יתקשה לשמר את רמת השירותים של אשתקד. בנסיבות אלה תשלומי הורים הופכים לדרך היחידה להבטיח מימון מרכיבים חיוניים של מערכת החינוך בשנה הקרובה.
ברוב בתי הספר תשלומי ההורים נשמרים במינימום שמאשרת ועדת החינוך. בכ־20 אחוזים מבתי הספר משלמים ההורים סכומים משמעותיים נוספים, שיכולים להגיע עד 5,200 שקלים לשנה. סכומים אלו משולמים מרצון. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הם מתחלקים בערך בשווה בין בתי ספר המשרתים אוכלוסיות מרקע סוציו־אקונומי נמוך, בינוני וגבוה.
תשלומי הורים מאפשרים להורים להכניס לבתי הספר תכנים הנראים חיוניים בעיניהם. מדובר במרכיב של גמישות שמשרד החינוך היה יכול לספק ממשאביו, אך נמנע מלעשות זאת במסלולים המתבקשים. מסלול אחד נוגע לחוזר מנכ"ל משנת 2003, הקובע כי 25 אחוזים משעות ההוראה בבתי הספר יהיו "חופשיות" ויילמדו בהן נושאים שההורים בוחרים. בניגוד לחוזר, משרד החינוך קובע מה ילמדו תלמידי ישראל ביותר מ־90 אחוזים משעות הלימוד. בכך נעלם חופש הבחירה.
מסלול שני נובע מהחלטת ממשלה משנת 2011 הקובעת כי מנהלי בתי ספר יוכלו להמיר חלק משעות ההוראה לשקלים, ולרכוש בהם תוכניות חינוך מיוחדות או שעות הוראה בנושאים שאינם בתוכנית הלימודים. בניגוד להחלטה, משרד החינוך אינו מאפשר שום המרה.
לבסוף, קיים מסלול של תקצוב דיפרנציאלי שפירושו הענקת יותר כסף לחינוך ילדים מרקע סוציו־אקונומי נמוך. תקצוב דיפרנציאלי משמעותי, יחד עם 25 אחוזים של שעות "גמישות" והזכות להמיר שעות הוראה לשקלים, היו מגדילים מאוד את המשאבים העומדים לרשות משפחות עניות, והיו מאפשרים להן "לרכוש" בכספי ציבור את מה שהן נאלצות לשלם עליו היום בתשלומי הורים. בחמש השנים האחרונות המשרד החל להרחיב את התקצוב הדיפרנציאלי, אך הוא נותר קטן ואין גמישות בניצולו.
תשלומי הורים משקפים אמת שמשרד החינוך אינו אוהב להיזכר בה: ההורה הוא הריבון, וזכותו לצרוך עבור הילד שלו את החינוך הנראה לו. את זה הח"כיות שטרית ומארק דווקא לא שוכחות. משרד החינוך היה יכול להתנהל בגמישות שבאמת תייתר את הצורך בתשלומי הורים, אך הוא עסוק בלספק חבילת חינוך אחידה לכולם, ללא התחשבות בשאלה אם היא רצויה על ידי ההורים ואם היא יעילה.
ד"ר יצחק קליין הוא ראש המחלקה למחקרי מדיניות בפורום "קהלת"
מי אשם בתשלומי הורים?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו