יצאנו לדרך חדשה - ועומר מאושר

לאחר שהתפוצצה הפרשה - הדבר היחיד שהיה לנו חשוב הוא לשמור על השגרה של הילדים. לכן רשמנו אותם תכף ומייד לגן חדש.

עם רגשות מעורבים, צריך להביא את הילדים בבוקר עם חיוך ולשדר להם שאתה הכי סומך על הצוות החדש, כדי שגם הם יתחילו לפתח אמון.

ביום הראשון, שעתיים. כמה ימים של ארבע שעות, ורק אז הצלחתי להשאיר אותם ליום מלא. וגם זה כמעט.

בימים הראשונים היו מתקשרים אלי ומבקשים ממני להגיע ולהחליף לעומר חיתול כי הוא לא מסכים לאף אחד לגעת בו. ביום אחר הגננת מספרת לי כמה שהוא בכה כשהוציאו את המזרנים לקראת שנת הצהריים.

עומר, אמו ניקול והמפקחת זהבה מימון

בתוך כל הכעס כלפי כרמל מעודה וכל הרגשות שצריך לעכל ולעבד, אנחנו צריכים למצוא את החמלה והסבלנות העצומה כדי להכיל את הילדים שלנו. זאת כדי להבין שההתנהגות שלהם היא לא תוצר של ילדים שעושים לנו דווקא אלא ילדים שלמדו את החיים בצורה מעוותת.

והצוות שם בגן עשה עבודה מדהימה. הרגשתי איך עם כל יום שעובר הם קצת יותר טוב. כשעומר ביקש ממני לפני שבועיים לעשות לו עיגול בראש כדי לעזור לו להירדם, נשארתי עם דמעות בעיניים כי הבנתי כמה טוב לו, וכמה סבלנות מגלים כלפיו בגן החדש.

במהלך היום הגענו לגן לצורך צילומים לכתבה, ועומר התרגש ורצה להיכנס לגן. כמה שזה משמח לדעת שהוא רוצה לחזור לשם, שהוא מתגעגע.

למרות הכל, אני ערנית ואשאר כזאת. אני מאמינה שיש אנשי חינוך שעושים את עבודת הקודש הזו מהלב ודואגים באמת לילדים שלנו.

ועדיין תפקידנו כהורים לא מסתיים בשעה 08:00 בבוקר ומתחדש ב־17:00. ולכן אנחנו צריכים לקבל אחריות הורית ולדאוג לילדים שלנו.

ניקול דניאל־חג'בי היא אמא מגן הזוועות של כרמל מעודה

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו