בנין יכול רק לקנא בנאתכו

1. בסוף ינואר 2006, כמעט לפני 14 שנה, נסעתי לנצרת לפגוש את עזמי נסאר. במקרה הפגישה התקיימה ביום שבו ניצח חמאס את פתח' בבחירות בעזה, ועזמי, אז מאמן נבחרת פלשתין, קיבל אותי בביתו כשתחבושת גדולה כרוכה סביב ראשו. אשתו רותי, בת לאם יהודייה ולאב ערבי־נוצרי, סיפרה כי שבועיים קודם לכן הטלפון צלצל ועזמי התקשר מעזה בוכה. 

הוא דיבר בצורה מבולבלת ואמר שהוא לא יודע מי הוא ואיפה הוא נמצא. כשהובהל להדסה עין כרם ונותח על ידי פרופ' פליקס אומנסקי, מי שניתח את ראש הממשלה אריאל שרון ז"ל, התברר כי מדובר בגידול ממאיר.

זה היה ראיון מרגש. אף שהיה על זמן שאול (הוא מת שנה אחר כך), עזמי דיבר על קירוב לבבות והבטיח להילחם על חייו. כשסיימנו, הוא נכנס לרכב שלי ופקד עלי לנסוע למשתלה בכפר כנא, שם קנה לי שתיל קטן של עץ זית. כשנפרדנו אמר לי עם דמעות בעיניים: "תשתול אותו בבית שלך לכבוד היהודים והערבים, ותזכור אותי". הבאתי את השתיל הזעיר לבית במושב, ושתלתי אותו בחצר. אחרי 14 שנה, מדובר בעץ אימתני שמזכיר לי כל פעם את עזמי.

עזמי היה שחקן בהפועל חיפה, קבוצת הבית של טל בנין, קפטן הנבחרת לשעבר, שגרם לעצמו השבוע פיגוע תדמיתי אנוש. לפני 35 שנה, כשבלם הנבחרת שלמה קירט התראיין ואמר שאין מקום לערבים בנבחרת, אחרי 5 דקות הוא סולק ולא חזר יותר. גם אז היו ימנים ושמאלנים, ומאיר כהנא חי ובעט, ועדיין חיינו בעולם מסודר, לא מטורלל כמו היום, שבו גם אחד מגדולי הכדורגלנים כאן, לבנה בהיכל התהילה, ולא כדורגלן אזוטרי מרחובות, נופל לבור ועושה כל מאמץ לא לצאת ממנו.

בנין הוא לא גזען, אבל אני מתאר לעצמי שביברס מכיר את מילות התקווה, ולכן הוא לא שר אותה. אם מילות ההמנון היו נפש ישראלי הומייה, ולא נפש יהודי הומייה, היה שר בוודאות. אבל משפט כמו "גם אם תיוולד מחדש, לא תהיה מה שהייתי", כפי שאמר לנאתכו השבוע, ולניר קלינגר בעבר - מלמד, יוסטון, שיש לנו כאן בעיה. 

מול 23 המשחקים של בנין בקאן הצרפתית ו־81 משחקיו בברשיה האיטלקית, ברשיה, לא יובה, לא מילאן ואפילו לא סמפדוריה - שיחק נאתכו 104 משחקים ברובין קזאן, 17 משחקים בפאוק סלוניקי, 101 משחקים בצסק"א מוסקבה, 21 באולימפיאקוס ובינתיים עוד תשעה בפרטיזן בלגרד. אם באמת מתקטננים, אז תגידו אתם למי היתה קריירה בינלאומית גדולה יותר?

2. גם השיח המקצועי על הצלחתו או כישלונו של הצוות המקצועי, זוהם כשהכותרות הפופוליסטיות מספרות על מחיר אחזקתו היקרה של הצוות האוסטרי. כשאתה רוצה להצליח, גם אם ההצלחה במקרה של נבחרת ישראלית היא בעירבון מוגבל, אתה צריך להשקיע, לשים כסף, ולא לבוא בבוקר ההפסד ולכתוב - תראו על מה בזבזנו. פאביו קאפלו הגדול התרסק באימון נבחרת רוסיה כפי שלא התרסקו ככה קודמיו, ועדיין גרף משכורת של מושחתים שנגעה ב־10 מיליון יורו בשנה רק לו, לא כולל צבא עוזריו. טוב לנו שיש פה אוסטרי אחד, שעם משכורת טובה, נוח לנו להפיל עליו את שק מחלותיו הסופניות של הכדורגל הישראלי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו