השבוע נטש גוש ה"שמאל־מרכז" רשמית את אמונו בחזון החוקתי של אהרון ברק, ובמקומו אימץ את התפיסה של ריבונות פרלמנטרית המזוהה לרוב עם הימין. במשך עשורים טענו בשמאל, שדמוקרטיה אינה שלטון הרוב, וכי כוחה של הכנסת מוגבל בידי מערכת נורמות לא כתובה, הנובעת מעקרונות שנלמדים מדמוקרטיות אחרות. אולם הצעות החוק החדשות המגיעות משמאל, מעידות כי בעיניו שוב אין מגבלות חוקתיות על שלטון הרוב - כל עוד הרוב בידיו. המניע למהפך המרשים הזה הוא אחד: תשוקה עזה לסיים את שלטונו של נתניהו.
יש מכנה משותף אחד לשורת החוקים שהוצגו השבוע: הם נכתבים בלשון מדויקת כדי למנוע מנתניהו, וממנו בלבד, להקים ממשלה. כך בחוק להדחת ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום וכך במיוחד בחוק המונע מחבר כנסת תחת כתב אישום להקים ממשלה. בהעברת החוק כעת - שיחול על הליך הקמת הקואליציה הנוכחי - גנץ ובעלי בריתו מבקשים לפסול אחד משני המועמדים האפשריים לראשות הממשלה, ובכך להותיר את גנץ כברירת מחדל.
הצעת החוק מסבירה כי ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום עלול לפעול בניגוד עניינים ואף להימצא אשם. אלו שיקולים שהיו ידועים ויכלו להרתיע בוחרים - ובכל זאת מפלגתו של נתניהו זכתה במרב הקולות. לא מדובר בחוק שיאסור על נאשם עתידי להקים ממשלה לאחר הבחירות הבאות, כשהמצביעים בבחירות יודעים מה הם מקבלים. מדובר בחוק המועבר מיד לאחר בחירות ולפני הקמת ממשלה, ולכן זו התערבות בתהליך הדמוקרטי.
מדובר בשינוי כללי הבחירות בעיצומו של התהליך, ולפיכך בהפרה של העקרונות הבסיסיים של ממשל דמוקרטי. דמיינו מצב שבו קואליציה ימנית צרה מציעה חוק מיד לאחר הבחירות, שאומר שכדי להגן על הפרדת התחום הצבאי והאזרחי, רמטכ"לים לשעבר לא יוכלו להקים קואליציה גם אם מפלגתם זכתה ברוב הקולות.
הצעת החוק המונעת מחבר כנסת תחת כתב אישום להקים ממשלה מפרה את אחד העקרונות הכלליים הנפוצים ביותר של המשפט - הכלל נגד חקיקה רטרואקטיבית. בחוק האמריקני, למשל, ישנה הגבלה על מועמדים מסוימים, למשל מי שכיהנו כבר שתי קדנציות, אבל רק בחוק צופה פני עתיד ולא כדי לסלק את מי שכבר נבחר. בארה"ב העיקרון הזה כתוב במפורש בחוקה. בישראל, לעומת זאת, החוק נגד נתניהו לא מנוגד לחוקה - מכיוון שאין חוקה. הטקסטים החוקתיים היחידים הם חוקי יסוד. אף אחד מהם לא אוסר על חקיקה לא הגיונית או לא דמוקרטית. הכנסת יכולה לעשות ככל העולה על רוחה כל עוד היא לא מפרה את חוקי היסוד - וגם אותם ניתן לשנות.
השמאל הישראלי קידם במשך שנים את הטענה כי המונח "שלטון החוק" כולל את סמכותו של בית המשפט העליון להכריז על חוקים כבלתי חוקתיים משום שהם מפרים איזשהו עיקרון כללי. כך למשל חוק יסוד: מדינת הלאום עומד לדיון, בטענה שהוא מפר עקרונות כלליים שאינם קיימים בשום חוק יסוד. עד כה נתניהו היה זה שהתעקש כי שופטים ינהגו רק לפי עקרונות כתובים, ולא לפי עקרונות כלליים ערטילאיים. האם כשנוח לו השמאל מאמץ גישה משפטית ימנית?
פרופ' יוג'ין קנטרוביץ' מלמד בביה"ס למשפטים באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, ארה"ב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו