ממשלת החירום לטיפול בקורונה - ככה מכרו לנו את זה. נו, חלפו כמעט חודשיים. ממשלה יש. חירום יש. טיפול בקורונה? לא ממש. הרבה אלכוג'ל נמרח בארצנו מאז אמצע חודש מארס. אז, בימים הרחוקים ההם, נחשבנו למעצמה עולמית, דוגמה ומופת בהתמודדות עם הנגיף החדש. הגרפים נשלפו, מחמאות בינלאומיות נשלחו והשמפניות נפתחו. ואז זה נגמר.
אז זהו, שלא. הווירוס והאתגרים שהוא מביא עימו לא הלכו לשום מקום, והדבר היחיד שנמוג במהירות הוא הסדר ששרר כאן בכל הבלאגן. סוג של סדר כזה, שמופיע בעיקר במשברים לאומיים, ועזר לנו גם הפעם להתמודד בהצלחה יחסית עד כה. בסדר הזה מככבים שלושה שחקנים: הממשלה, התקשורת והציבור. וכשהם מדברים באותה שפה - הייאוש נעשה יותר נוח. אפשר לא לאהוב את זה, רצוי לא להתרגל לזה, אבל לא כדאי לוותר על זה, בוודאי לא בעיצומה של המערכה.
כל אחד מהכוכבים הראשיים נמצא בפלנטה משלו וכך ממצב שבו הממשלה ניהלה (לטוב ולרע), התקשורת דיווחה והציבור היה ממושמע, הגענו לנקודה שהתקשורת בהיסטריה, הציבור משדר שגרה והממשלה? היא נתקעה בדרך ועסוקה לחפש שפנים חדשים שאפשר לשלוף מהכובע.
צריך להודות, ואולי יהיו כאלה שיתביישו להודות, אבל הקרקס שמתנהל כיום תחת כנפי ממשלת האחדות שרבים כה ייחלו לה, מעורר געגועים עזים לימים הלא רחוקים של הממשלה הקודמת, שבהם ישבנו כולנו מול המסכים, צפינו בעדכון היומי של המושל ופקידיו, ויישמנו. כמו שאנחנו רגילים בעיתות מצוקה. היא אולי היתה צרה, אבל מתפקדת.
יש כמה כללים חשובים בניהול משברים ומאבקים, שהשימוש בהם יעלה את הסיכוי לצלוח את האתגר בשלום. הבולטים ברשימה הם קביעת אסטרטגיה ומטרה ברורות, הגדרת קהלי יעד, בחירת פרזנטור קבוע שיתווך היטב את המסרים, המידע והתגובות, ולבסוף שימוש נכון בפלטפורמות התקשורתיות.
לא צריך להיות משבריסט דגול כדי לראות שכמעט בכל הסעיפים הנ"ל ממשלת החירום מקבלת נכשל. כי איך אפשר להצליח במשימה כששר הבריאות (החדש) משנה כיוונים, שר האוצר (החדש) עושה שרירים, שר החינוך (החדש) מקבל שיעורים וראש הממשלה (והחליפי שלו) עושים פוליטיקה. הסברה? הנחיות? תוכניות? מעכשיו תסדרו לבד. נראה שבישראל מוכת הבחירות, הפוליטיקה היא זו שמכתיבה למציאות במקום להפך. מישהו היה מעלה על הדעת במהלך אחת ממלחמות ישראל להחליף בבת אחת, תוך כדי הקרב, את שר הביטחון והרמטכ"ל? כנראה שלא. נכון, היו בחירות, זה לא אומר שחייבים מייד להזיז את כל ראשי המאבק המנוסים. את מנכ"לי המשרדים הרלוונטיים בטוח אפשר היה להשאיר במילואים, המינויים האישיים היו יכולים להמתין קצת. זה לא הזמן ללמוד את התפקיד.
האחרונים שצריכים להלין על המצב הם אנשי התקשורת, שהטיפו ללא הרף להקמת ממשלת אחדות ואוכלים עכשיו את מה שבישלו, ובעיקר מאכילים אותנו כל היום בהתגוששות הפוליטית לצד הדהוד בלתי פוסק של הפאניקה של אנשי משרד הבריאות. כל עשר דקות משוגר פוש עם נתונים שסותרים את הנתונים מהפוש הקודם. תנשמו לרגע ותתרכזו בביקורת של המצב ודרישה מההנהגה למסרים ברורים.
והציבור, הוא מזמן כבר איבד עניין בבליל הדיווחים ועסוק בעיקר באסקפיזם. שמן השיזוף החליף את האלכוג'ל ובמקום לשמוע עוד סיפורים על עסקים שבקושי שורדים, מעדיף לעקוב אחרי הישרדות הטלוויזיונית בפיליפינים. ככה זה כשאין רועים. תועים.
הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה, בעלי משרד "משעל־ורניק"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו