בימים אלה אנו עומדים משתאים בפני עליית התחלואה בקורונה. מסתבר שההכרזות על מות הנגיף היו מוקדמות והנגיף כאן כדי להישאר. סגר כללי אמנם יעיל בהקטנת התחלואה אבל מסב למשק ולחברה נזק עצום.
לכן, עלינו לנקוט שיטה של ניהול סיכונים בהתבסס על הידע המחקרי שהצטבר בארץ ובעולם. דרושה הנהגה המוכנה ליישם תוכנית פעולה סדורה של טיפול במגיפה לצד קיום שגרת חיים, תוך שמירה על שקיפות והסברה לציבור הרחב על מנת לייצר אמון והתגייסות.
על סמך המידע שהצטבר ניתן לנסח כמה כללים פשוטים ליישום שיקטינו את שיעור ההדבקה באוכלוסייה. עם זאת, יש להימנע מהפעלה דרקונית של גזירות והיא צריכה להיות דיפרנציאלית בהתאם למתווים שונים. חלק ניכר מההדבקות מתרחש במקומות סגורים.
לכן כלל פשוט ראשון הוא לעודד שהייה באוויר הפתוח או במקומות מאווררים. ככלל, שהייה בחוץ עדיפה על שהייה בפנים. בקיץ, רוב המקומות הסגורים ממוזגים ולכן הם בעלי אוורור נמוך. לכן יש לעודד אנשים לצאת לחופי הים, שבהם הצפיפות נמוכה באופן יחסי, גם כשיש אנשים רבים. חוף הים הוא אחד ממקומות הבילוי היחידים שניתן להציע ללא עלות והוא בעל השפעה מיטיבה לנפש. כדאי לזכור שהאלטרנטיבה לים היא בילוי בקניונים סגורים וממוזגים, ולכן היא עדיפה פחות.
באופן דומה, ניתן בהחלט לאפשר שהייה במסעדות באוויר הפתוח בלי הגבלת מספר הסועדים, אך עם הקפדה על ריווח. טוב יעשו ראשי הרשויות המקומיות אם יאפשרו לבעלי מסעדות וברים לעשות שימוש במדרכות, בשדרות ובגנים למטרה זו. שהייה במקומות ציבוריים סגורים דורשת הגנה במסיכות, וטוב יהיה אם מאמצי האכיפה יתמקדו שם.
כלל פשוט שני הוא הגדלת תדירות התחבורה הציבורית. אוטובוסים עמוסים מגדילים את סיכויי ההדבקה, והגברת התדירות תפחית את הצפיפות. תחבורה ציבורית יעילה מאפשרת תעסוקה ונגישות גם לאלה שאין ידם משגת להחזיק רכב פרטי, ולפיכך מהווה אמצעי להקטנת פערים ואי־שוויון. יתרה מכך, עבור אוכלוסייה פגיעה, דוגמת קשישים, לעיתים זו הדרך היחידה להתנייד. לכן יש להקפיד על עטיית מסיכות באוטובוסים מרווחים המגיעים בתכיפות גבוהה.
נראה שאחד ממקורות העלייה הנוכחית בתחלואה הוא פתיחת אולמות האירועים, שבהם קשה מאוד לקיים את כללי הריחוק החברתי. שמחות, שיש בהן ריבוי דורות (ולכן גם אוכלוסייה פגיעה), שאנשים רוקדים בהן ומתקיימות לעתים קרובות באולמות ממוזגים (שהם בדרך כלל בעלי אוורור נמוך), עלולות להוות מוקד להתפרצויות.
לכן טוב עשתה הממשלה שסגרה מחדש את אולמות האירועים. עם זאת, יש לחשוב כיצד ניתן לקיים אירועי תרבות שאין בהם צפיפות, שמתקיימים בישיבה מסודרת ואם ניתן - מאווררת. אפשר וכדאי לחפש אלטרנטיבות לאולמות דוגמת שימוש באוהלים מרווחים, אמפיתיאטרונים וכדומה.
אנחנו כבר בחודש יולי, ותחילת שנת הלימודים ממש מעבר לפינה. פתיחת בתי הספר בראשית מאי נעשתה בתחילה בצורה מדודה, בכיתות קטנות ולגילים הנמוכים, ולא היתה מלווה בעלייה בתחלואה.
העלייה בתחלואה ניכרה רק אחרי שמערכת החינוך נפתחה באופן מלא, ללא ריחוק חברתי. לא ניתן לצפות שבמערכת חינוך שבה יושבים יחד שכם אל שכם 40 נערות ונערים בצפיפות רבה לא תהיה תחלואה. יש חשיבות רבה לקיומה של מערכת חינוך מתפקדת באופן רציף. זה חשוב עבור המשק (הורים שיוכלו לצאת לעבודה) וקריטי עבור הילדים ובני הנוער. חייבת להימצא דרך לפתוח את מערכת החינוך באופן שכיתות הלימוד יהיו קטנות ומרווחות יותר. זה אפשרי אבל דורש שיתוף פעולה של משרד החינוך, מרכז השלטון המקומי ומשרד האוצר. זה כנראה יעלה כסף, אבל יחסוך הרבה יותר.
הכותבת מכהנת בביה"ס לבריאות הציבור הדסה - האוניברסיטה העברית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו