המזג השיפוטי של ישראל

בשעה טובה, השבוע כונסה הוועדה לבחירת שופטים. דרמה גדולה לא היתה, ועדיין לא נוגעים בתפוח האדמה הלוהט שנקרא "שופטי העליון", אבל בהחלט נרשם דבר בוועדה הזו. לא רפורמה משפטית ולא קץ הדמוקרטיה, אבל מסר חד־משמעי לשופטי ישראל.

אחד מהשמות שהובאו לוועדה הוא של סגנית נשיא בימ"ש השלום בחיפה, השופטת טל תדמור־זמיר. היא היתה מועמדת לקידום לביהמ"ש המחוזי בחיפה, אך לא קודמה. השרים אורית סטרוק ויריב לוין התנגדו לקידומה, בגלל ההיסטוריה המשפטית שלה לגבי פורעי שומר החומות.

ראוי שהמערכת ונבחריה יתגמלו שופטים שמבינים את גודל השעה ואת גודל האחריות. שמבינים שלא מדובר בעבירות רגילות, אלא שיש כאן אפקט ציבורי מצטבר שקשור בביטחון המדינה

תדמור־זמיר היא מקילה סדרתית עם הפורעים הערבים. היא הקלה בעונשם של פורעים ערבים שהורשעו בירי זיקוקים בכינון ישיר לעבר שוטרים, פורעים שבזזו ושרפו חנויות של יהודים רק בגלל יהדותם, פורעים שיידו אבנים, ועוד. לא פחות מארבע פעמים נאלצו שופטי המחוזי בחיפה להחמיר את גזרי הדין שלה, שהיו מקילים באופן שערורייתי. באחד מהערעורים גם העירו לה שופטי המחוזי: "בית משפט צריך לתת ביטוי בענישה לאירועים חמורים שנעשים ממניע לאומני גזעני". במשפטית מצויה - זו בהחלט הערה משמעותית.

אבל הערות בצד - בסוף, מה שבאמת יכול לשנות כאן את המציאות זה המהלך של אתמול. אנחנו, הציבור, לא בוחרים את השופטים. אנחנו גם לא יכולים להדיח שופטים, ובכלל - הדחת שופטים מכס השיפוט היא מהלך קשה, וטוב שכך. גם השינויים ההכרחיים שהציעה הרפורמה ז"ל נקברו, לפחות בינתיים. הכלי היחיד לעיצוב החשוב כל כך שמשפיע על החיים של כולנו, כחלק ממערכת אכיפת החוק והצדק במדינה, הוא מינוי שופטים וקידומם.

עיצוב ההרתעה אחרי פרעות מאי 2021 בתקופת שומר החומות קרה בעיקר בחדרים של השלום ושל המחוזי בארץ. אחרי שהמשטרה ביצעה את תפקידה, לעיתים בסיוע שב"כ, אחרי שפרקליטות המדינה עיצבה מדיניות מחמירה של העמדה לדין, הגיעו הנאשמים לבתי המשפט, והגורל של כולנו היה תלוי בשופט אחד או בשופטת אחת.

למה של כולנו? כי כשהשופטת אפרת פינק מביהמ"ש המחוזי בלוד מקילה בעונשו של מחבל שדקר יהודי - זה משפיע לא רק על הנדקר ועל משפחתו, אלא על ההרתעה כולה. כשהשופט אילן סלע מהמחוזי בירושלים לא מהסס וגוזר גזר דין מחמיר על פורע ערבי שתקף שוטרים בירושלים - המשטרה יודעת שיש לה גב להגן על כולנו.

ראוי שהמערכת ונבחריה יתגמלו שופטים שמבינים את גודל השעה ואת גודל האחריות. שמבינים שלא מדובר בעבירות רגילות, אלא שיש כאן אפקט ציבורי מצטבר שקשור בביטחון המדינה. הקלת ראש בפשיעה לאומנית מסכנת ומערערת את עתיד המדינה, ושופטי ישראל צריכים להבין את כובד המשקל של החלטותיהם.

אחד מהמשפטים שנצרבו בי מ־7 באוקטובר היה של רומי בת ה־6, אחותה של ליה בת ה־3, שהגנה עליה ברכב כשההורים נרצחו, וקיבלה את השוטרים שהגיעו אליהם לרכב: "אתם של ישראל?", היא שאלה אותם. וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו - אנחנו צריכים "של ישראל".

אנחנו נמצאים כיום בשעה קריטית בהיסטוריה של המדינה. עוד מעט צריך יהיה להחליט מה יעלה בגורלם של חלאות האדם, הנוחבות. כיום הם מוחזקים היטב במתקני מעצר בתנאים שבהחלט תואמים להם, אבל הרקורד שלנו בתחום הקייטנות בכלא לא מבשר טובות. עוד מעט צריך יהיה להתמודד עם אלפי העצורים - אלה שאנסו, בזזו ורצחו עם חיוך.

זה עומד כעת לפתחם של נבחרי הציבור ושל הייעוץ המשפטי לממשלה. וכן - כאן אנחנו נצטרך מדיניות, כאן אנחנו נצטרך כלים משמעותיים, כאן אנחנו נצטרך שופטים ושופטות "של ישראל". לא כאלה שימצמצו ויתרצו - אלא כאלה שינחיתו מכה ניצחת ובלתי נשכחת על האויב האכזר הזה. המסר שיצא השבוע מהוועדה לבחירת שופטים הוא חשוב ביותר: אנחנו צריכים "של ישראל" - זהו צו השעה.