בקשתו החריגה של הרמטכ"ל להופיע בפני בג"ץ כדי להגן על הפנסיות של אנשי הקבע היא צעד מתבקש לנוכח הפגיעה האופציונלית במשרתים בצה"ל, שתנאיהם הולכים ונשחקים.
בבקשתו להופיע בפני בג"ץ מבקש רא"ל כוכבי להגן על איכות המשרתים בצה"ל, הנמצאת בסכנה, וכן לשמש פה לפקודיו, שהם בעצם משרתים ולא עובדים, ללא ועד עובדים וללא יכולת להתארגן ולהפגין. סביר להניח שלו היו פוגעים כך בפנסיות של עובדי חברת החשמל או הנמלים, בשום בית בישראל לא היה חשמל, ושום אונייה לא היתה נפרקת לרציפים.
צה"ל נקט בשנים האחרונות צעדים חריפים מאוד לצמצום ההוצאה על השכר ועל הפנסיות. הצבא יזם בעצמו מהפכה בשם "מודל הקבע החדש", שבמסגרתה הוא נפרד מאנשי קבע בשני מועדים: הראשון בגיל 28, והשני בגיל 35. בפועל, רק אחד מתוך עשרה המתגייסים לשירות קבע מגיעים לישורת האחרונה ומשתחררים מהצבא עם פנסיה. קצינים שנשארים בצבא עד לפנסיה נדרשים להשתחרר בגיל 42 בדיוק, לא דקה יותר, כדי שחס וחלילה לא יצברו לזכותם 25 שנות שירות שיזכו אותם בהטבות נוספות.
המהלכים הללו יצרו משבר גדול מאוד בקרב קצינים צעירים שהצביעו בשנים האחרונות ברגליים והחליטו שלא להישאר בצבא. בצה"ל יש מאות קצינים שמרוויחים שכר מינימום, ואפילו פחות מכך, ואם נבחן היטב את נתוני השכר הממוצע במשק המתפרסמים מעת לעת על ידי הממונה על השכר, נמצא כי המשרתים נמצאים בתחתית הרשימה.
האם מה שמכונה "מענק הרמטכ"ל" הוא בזבוז מיותר של אנשי קבע "תאבי בצע"? כדי לענות על השאלה הזו הציבור הישראלי צריך לשאול את עצמו את השאלה המתבקשת: מי הוא רוצה שיישאר בצה"ל ויקבל את ההחלטות הנוגעות לחיי החיילים, ולא פחות חשוב מכך, לחיי האזרחים.
צה"ל נחשב לצבא קטן, ועוצמתו נשענת על אנשיו. הצבא נמצא בתחרות מתמדת עם השוק האזרחי, והעבודה בו היא תובענית, כוללת לילות ושבתות, ולא רק אצל מי שמוגדר כמפקד לוחם. גם קצינים המשרתים במטה, בעורף, עובדים שעות לא שעות, ללא תשלום שעות נוספות, מוקפצים תדיר וממשיכים לעבוד בטלפון גם כשהם בביתם.
לפיכך ראוי שנושא כה כבד שעתיד להשפיע על איכות כוח האדם בצה"ל לא יידון בבג"ץ, אלא בין צה"ל, משרד הביטחון ומשרד האוצר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו