"ארץ נהדרת" צדקו, ופספסו

עלבון הוא כלי הנשק החזק ביותר. יש בכוחו לנטרל חיצי ביקורת נוקבים ולהסיט את הדיון מהסיבות המהותיות שגרמו לביקורת. מי שלמדו לאורך השנים להשתמש בעלבון באופן מניפולטיבי הם שוליים השייכים לקבוצות מוחלשות ומודרות. השימוש בעלבון ניצל את הפחד הציבורי לגעת בפרות קדושות ואת הרצון לתקן עוול היסטורי ומוסרי.

עם השנים זה השתכלל. נציגים מתוך אותן קבוצות מיעוט לכאורה הגיעו לעמדת כוח, או שהקבוצה עצמה התמצבה בציבוריות בעמדת כוח. וכאשר הציבור העז לזעוק על התנהלות או על פרובוקציות, שלפו אנשי המיעוט את הקלף הקל ביותר כדי למסמס את הביקורת: "זה בגלל שאנחנו חרדים", "אתם מעיזים רק כי אני אישה", "זה בגלל שאנחנו מזרחיים" - השתמשו בעלבון.

המערכון עורר תגובות בנוסח "אנטישמיות" ו"שנאת חרדים" - מפני שזה לא התכתב עד הסוף עם המציאות. "ארץ נהדרת" הפסידו בדעת הקהל, כי החרדי הממוצע היה מציע לדופקים בדלת אמפתיה, נחרד ומצטער על מותו של החייל, ולא מתרכז בהצלתו הפיזית

תמונת עבר לא הולמת של השרה לקידום מעמד האישה, מאי גולן, כיכבה ברחבי הרשת בסוף השבוע. הביקורת של המוחים היתה על הצביעות שאותה מציגה גולן לאורך כל הדרך. היא קיבלה פטור משירות צבאי על רקע דתי, אבל זו לא הפעם הראשונה שבה המציאות המתועדת מראה כי מצבה הדתי דווקא אפשר לה לשרת. הטעות של המנפנפים בתמונה היתה שהם הפכו את גולן לקדושה מעונה והסיטו את תשומת הלב מביקורת עניינית, מזוקקת וצודקת שהיו יכולים להעביר, מבלי לברוח למחוזות מיותרים של החפצה ושוביניזם.

אין צורך לברוח לעבר - גולן כמעט לא הציגה הישגים במשרד לקידום מעמד האישה. קודם פיטרה את המנכ"לית המעולה איילת רזין בית-אור, ולאחרונה פיטרה את המנכ"ל המצוין מאיר בינג, בטענה חסרת ביסוס ולפיה התקציבים שמיועדים לחברה הערבית עוברים למשפחות הפשע. למעשה ההפך הוא הנכון - גורמים מקצועיים קבעו כי פגיעה בתקציבי תוכנית החומש היא איום אסטרטגי ארוך טווח על מדינת ישראל.

העלבון שהתפספס תקף גם לגבי סערת החרדים והמערכון ב"ארץ נהדרת". אב הטיפוס החרדי הוצג כמנותק, בז לנופלים, לא אכפתי, לבוש ומדבר כמו סטריאוטיפ. באופן הזה מעבירים את כל הביקורת הצודקת והמנומקת על אי־שוויון בנטל אל מחוזות העלבון. כך קרה שהמערכון עורר תגובות בנוסח "אנטישמיות" ו"שנאת חרדים" - מפני שזה לא התכתב עד הסוף עם המציאות. "ארץ נהדרת" הפסידו בדעת הקהל, כי החרדי הממוצע היה מציע לדופקים בדלת אמפתיה, נחרד ומצטער על מותו של החייל, ולא מתרכז בהצלתו הפיזית. ייתכן שהוא אפילו היה מגלה שמדובר בדיוק באותו החייל שאותו אימץ לאמירת תהילים.

מערכון שלא נופל לעלבון יכול היה לתקוף את הנושא של שוויון מכיוון אחר. למשל, כיצד ייתכן שעשרות אברכים ובחורי ישיבות שאמורים ללמוד כדי להגן על המדינה, עובדים כעת בלהט עבור הבחירות המוניציפליות? או, למשל, ראשי הישיבות מקבלים זימון לוועדת חקירה שבודקת את הכשל שלהם בהגנה על המדינה ב־7 באוקטובר. או להראות שיש רבנים דתיים לאומיים בתוך עזה ותלמידי חכמים סרוגי כיפה שנפלו בקרב. רק לא לתת לעלבון המניפולטיבי של המיעוט להסיט את הדיון הצודק בנושא והבוער.