פחות דירוג, פחות התקרבנות פוליטית

מודי'ס הורידה את דירוג האשראי של ישראל מ־A1 ל־A2. גם השמאל וגם סמוטריץ' לא מבינים את הדוח, את השלכותיו, וחמור מכך - לא מבינים מה נדרש כדי לחזור לדירוג גבוה. לכן קבלת רוב הצעותיהם תביא להפחתה נוספת בדירוג.

צודק סמוטריץ' שההורדה בדירוג נובעת מהמלחמה ומעלויותיה, ושתחזית הדירוג היא שלילית בגלל המלחמה האפשרית בצפון. אין איזו מדיניות כלכלית שיכלה למנוע את המלחמה בעזה או יכולה למנוע את המלחמה בצפון. מלחמות עולות כסף, ואם נגזר עלינו להילחם - עלינו להילחם ולנצח.

אחרי שקיבלנו את הכאפה, אנחנו צריכים להסתכל קדימה: את המלחמה לא ניתן למנוע, אך יש עשרות רפורמות שהמדינה יכולה לעשות לשיפור הכלכלה והרווחה של אזרחי ישראל. כל עוד הממשלה נמנעת מהרפורמות, גם אחרי סיום המלחמה איכות החיים תישאר בינונית

יש גם משהו בטענות לפוליטיזציה מסוימת - לישראל רקורד מושלם של החזר חובות, וגם אחרי המלחמה ישראל מגרדת מלמטה את רשימת המדינות שלהן חובות גדולים ביחס לתוצר. ישראל עשתה קיצוצים מסוימים, היא גובה מיסים כנדרש, ובנק ישראל מרסן ביעילות את האינפלציה. כל זה כתוב בדוח עצמו. ייתכן שלולא הסנטימנט השלילי בקרב קהילת הכלכלנים, הדוח היה שונה.

טועה סמוטריץ' בגישה התוקפנית שלו כלפי דירוג האשראי. זו אמנם לא תופעה ייחודית, ואף זכורה לרבים ההתקפה על סוכנויות הדירוג שהוביל בזמנו הנשיא אובמה לאחר הורדת הדירוג האמריקני. השווקים שרואים את תוקפנות שר האוצר מגיבים בחוסר אמון. תגובה בסגנון של "אנחנו לומדים את הדוח ואנחנו מבטיחים להשתפר" היתה יכולה להרגיע את השווקים. תפקיד שר האוצר הוא לא להעליב, אלא לבצע רפורמות ולהזריק אמון למשקיעים.

דירוג אשראי הוא כמו ציון גרוע שהילד מביא הביתה - אולי למורה יש "אנטי", אבל זה לא אומר שהילד לא היה צריך ללמוד יותר, ובעיקר להשתדל ללמוד יותר טוב בעתיד. ציון הוא לא "סיבה" למשהו גרוע אלא "תוצאה" של בעיות - זה נכון לגבי ציון של הילד בבית הספר ונכון גם לגבי ציון למדינה מסוכנות דירוג אשראי.

להורדת הדירוג יש כמה השלכות. ראשית, עם דירוג חוב נמוך קשה ויקר יותר לגייס חוב. המשמעות היא שישראל תשלם יותר ריבית על כל הלוואה שהיא תיקח בעתיד (אם כי חלק גדול מזה כבר מגולם גם ללא הדירוג). דירוג האשראי מאותת למשקיעים שיותר מסוכן כאן מבעבר, והדירוג יכול להשפיע לרעה על השקעות עתידיות בהייטק ובתחומים נוספים, וגיוסי הון של חברות עלולים להיפגע. דירוג אשראי נמוך משפיע לרעה על הריבית במשק - גם בנק ישראל ירצה להשאיר ריבית גבוהה זמן רב יותר כדי לפצות על הסיכון (וכולנו נשלם על כך במשכנתא ובכרטיסי האשראי), וגם בנקים וחברות אשראי יהיו יותר "קמצנים" עם האשראי שמוענק למגזר העסקי (שחשוב לצמיחה של המשק).

אחרי שקיבלנו את הכאפה, אנחנו צריכים להסתכל קדימה: את המלחמה לא ניתן למנוע, אך יש עשרות רפורמות שהמדינה יכולה לעשות לשיפור הכלכלה והרווחה של אזרחי ישראל. כל עוד הממשלה נמנעת מהרפורמות, גם אחרי סיום המלחמה איכות החיים תישאר בינונית.

הקיצוץ בתקציב לא היה חזק מספיק ונותר גירעון גדול, לא נעשתה רפורמה בהטבות המס (שגובהן גדול מתקציב הביטחון), לא נעשו רפורמות בשכר במגזר הציבורי, לא נעשו רפורמות בפנסיות התקציביות, במשך עשורים לא נעשו רפורמות משמעותיות בחינוך (שהוא הבסיס לכל צמיחה עתידית), לא נעשות רפורמות בנושא כוח האדם בענף הבניין או בשקיפות במקומות כמו צה"ל או אגודות עות'מניות. כל הצעדים החשובים האלה נתקלים בהתנגדות עזה מצד אלה שתוקפים את הממשלה על הורדת הדירוג. נוצר כאן מצב אבסורדי שאלה שמאשימים את הממשלה בירידת הדירוג מציעים הצעות שיורידו את הדירוג עוד יותר. זה כמו להגיע לשריפה ולטעון שבגלל שהם לא אוהבים את הכבאי צריך לשפוך על האש בנזין ולא מים.

אנחנו צריכים פחות שמחה לאיד משמאל, ופחות התקרבנות מימין. זו המסקנה העיקרית מהדוח.