קחו את ישראל, למשל. אצלנו מוכנים מראש למצב כזה, ולו רק מפני שהדלפות בארץ הן עניין שבשגרה. "אנחנו נזהרים מ'דאחקות' ומאמירות לא אחראיות", אמר השבוע ל"ישראל היום" בכיר במשרד החוץ, "לא יקרה שנעיר על מישהו שהוא חולה אפילפסיה או לוקה בשיגעון גדלות". לא זאת בלבד, אלא שמשרד החוץ עצמו כבר פירסם מבחר ממברקיו המביכים ביותר על דעתו. הדבר קרה בשנת 1988. לכבוד חגיגות ה-40 למדינה, יזם הדיפלומט הוותיק מיקי בבלי מתנה מקורית לחבריו למשרד: חוברת שיאוגדו בה מברקים מבדחים מ-40 שנות דיפלומטיה ישראלית. בבלי אסף מברקים שנפלו בהם שגיאות דפוס, כאלה שהופקו במכוון כדי להתבדח על חשבון שליחי המדינה וכמה שפשוט מבטאים את אופיים המשונה של שליחים אלה, מבלי לנקוב בשמות במקרים מביכים במיוחד. "עיקר מטרתה של החוברת היתה להכות במינויים הפוליטיים", מסביר בבלי היום, "אבל המטרה לא היתה לפגוע. הכל נעשה ברוח טובה. הפכתי מין של אנשים ושיניתי יבשות כדי שלא יהיה מושג מי הוא מי". שגריר עלום אחד ביקש הסבר על אודות עיתון בלתי ידוע בשם "הגרדיאן". אחר חשד באדם שהשתמש במשתנה הסמוכה לשלו שהוא מרגל רוסי ותיאר את מפגשם במסמך מפורט, מתובל באווירת פילם נואר. מחברו של המברק הארוך "מעמדי בשעה זאת", שנתן את שמו לאסופה, סיפר כיצד כבש פחות או יותר את לבבות כל אנשי הארץ שבה הוצב, וציין שאף זכה להניח את כתר "נערת העיתונות" על ראש הזוכה המאושרת. החוברת גם מאירה באור ספקני את ההצהרה בדבר זהירות לשונם של אנשי המשרד. אחד המברקים מתאר שגרירה של ארץ מסוימת כמעין מרקיז דה סאד: "יודעי דבר מספרים שבהיותו שגריר באלג'יריה התעלל ביועץ השגרירות שלו במידה כזאת שהלה לקח את אשתו ושני ילדיו ויצא בג'יפ למדבר, שם נהג את הג'יפ ישר לתהום", כך נכתב שם. עם כל הכבוד ליודעי הדבר, זה לא היה נראה טוב בוויקיליקס. יוצא ללונדון לעשות מספר החוברת "מעמדי בשעה זאת" הופקה על ידי משרד חוץ שונה ממה שאנחנו מכירים היום. עד לפני כמה שנים, המשרד שכן במגרש אזבסטונים בשערי ירושלים, ולא במבנה מעורר הרושם שבו הוא שוכן היום. חותמו העצום של אבא אבן, מתווה דרכה של הדיפלומטיה הישראלית, ניכר בכל המתרחש בו. העולם נראה אז כיעד שאת ליבו יש לכבוש, ולא כקנוניה המונעת על ידי תיעוב כלפינו. מיקי בבלי ערך, יגאל פלמור (כיום דובר המשרד) הוסיף איורים מצחיקים, ושניהם שימרו משהו מן הרוח ההיא בחוברת בת 40 עמודים. כך למשל, אבא אבן הבריק למשרד: "יוצא ללונדון לעשות מספר. הודיעו נא לסוזי". הוא התכוון כמובן "לשעות מספר", אבל התוצאה הקומית, בצירוף עם הבקשה שיודיעו על העניין לאשתו, מפיקה פנינה. חלק מן השגיאות מוזרות כל כך שלא ניתן להבין מה היתה כוונת הכותב המקורית. מן השגרירות בפנמה סיטי הוברק כי: "הרבי השתתף במצעד יום המהפכה בפנמה כשהוא צבוע בצבעים וסמלים פנאמיים ומופעל על ידי צוות מהצבא המקומי בהצלחה רבה". בבלי הוסיף בסוגריים הערה, שבה הוא תוהה האם רוחשים בפנמה כבוד לדת. ישנן שגיאות המעוררות אופטימיות מיוחדת. השגריר בקפריסין הבריק לירושלים: "ביררתי עם מנהל הילטון ובאפשרותו להעמיד את העולם וסביבותיו לרשותנו בין 6 ל-16 ביוני". כן, הוא התכוון לאולם, ולא לעולם. השגרירות בג'מייקה הבריקה כי: "השגריר יוצא היום למיאמי עקב לידת אשתו". חושך באפריקה כולה לפעמים לא היו המברקים עצמם הומוריסטיים, אבל ניצוץ של הומור הוחדר להם. בימי מלחמת לבנון הראשונה הקפיד השגריר ברומא אוטו רון לדווח לירושלים על כל אירוע של מחאה נגד ישראל. הוא אף העביר עצומה שעליה חתומים תושבי כפר זעיר שלכולם, מלבד שניים, אותו שם משפחה. השגריר העיר שהשניים בעלי השמות החריגים מדאיגים אותו. "מה הם נדחפים", תהה. מלחמת לבנון אינה האירוע ההיסטורי היחיד שחותמו ניכר בכרך הפעוט. המלחמה הקרה נוכחת במברקים רבים ואין קץ למה שניתן ללמוד מן החוברת על יחסיה של ישראל עם אפריקה המתעוררת. באחד המברקים כלולים איומים נגד המשרד מטעם ממשלת אוגנדה, שימומשו, כך מובטח, אם לא תשלם ישראל עבור הנזק שגרמה לנמל התעופה באנטבה, בפעולה לחילוץ בני הערובה. "מעמדי בשעה זאת" כולל מחזה בימתי שלם. חיבר אותו בבלי עצמו כששימש שגריר בקאמרון והוא מתאר את מערכת היחסים שבין שגרירות במדינה אפריקנית ובין ישראלי הבא לעשות בה עסקים. מנגד, יש בו גם מילות פרידה אמיתיות מאוד לארץ אפריקנית שניתקה עימנו את קשריה. "המטען יצא כמתוכנן", הודיע השגריר עם עזיבתו והוסיף: "כיבינו את האורות ושוב ישרור החושך באפריקה כולה".
