בעקבות המציאות שנקלענו אליה, ועל רקע הפרסומים בנוגע ליחסים העכורים בין לשכת שר הביטחון לרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי, הנה כמה עצות לרמטכ"ל החדש (במלוא הצניעות ומתוך הנחה שאיני בטוח שהוא נזקק להן).
להתרחק מהשילוב של תקשורת ופוליטיקה ככל שניתן. עיתוני השבת ניסו כבר לגרור את בני גנץ למערבולת המכוערת בציינם שמינויו הוא ניצחון לאשכנזי. עוד ציינה התקשורת כי גנץ אינו חייב לברק ולביבי דבר. יכול להשתמע מכך שטוב יעשה גנץ אם ימשיך את המצב הקודם, שבו הרמטכ"ל ושר הביטחון אינם בקשרי עבודה ראויים. אני מציע לגנץ להתרחק מהדיבורים ומהרכילויות הנשמעים חדשות לבקרים מפי התקשורת, וכן להתרחק מגורמים פוליטיים המנסים לסווג אותו מבחינה פוליטית. עליו להיות מקצועי וענייני. עליו לדאוג לייצר יחסי עבודה "נקיים" עם שר הביטחון גם מתוך יושרה וגם מתוך מקצועיות.
תפקיד הרמטכ"ל הוא תפקיד בכיר שמטיל אחריות זהה, בתחום יחסי העבודה, על ממנה הרמטכ"ל ועל הרמטכ"ל עצמו. אם גנץ חש שלא יוכל לעבוד בהרמוניה עם ברק ונתניהו, היה עליו לסרב למינוי. אם הסכים למינוי, עליו לעשות הכל כדי לעבוד איתם בהרמוניה.
אני מציע לגנץ לפעול כך שהצבא יחזור למקום הראוי במרקם הדמוקרטי, קרי למצב שבו הדרג הצבאי מבצע בשלמות את דבר הדרג המדיני, בין שזה נראה לו ובין שלאו. הוא חייב להביע את דעתו בנחישות אך בחדרי חדרים ובהיעדר תקשורת, כי לכל אמירה שלו תהיה השפעה על מימד ההרתעה.
עצה נוספת היא להתרכז במשימה של הכשרת הצבא לקראת המתאר הקשה ביותר שניתן לחזות לפי התהליכים במזרח התיכון. הרמטכ"ל לא אמור לחפש פתרונות מדיניים. הנושא המדיני הוא בתחום עיסוקם של המדינאים ולא המצביאים. דוד בן-גוריון אמר, בהיותו שר הביטחון, כי הוא מעדיף אלופים שהם בבחינת סוסים דוהרים שאותם יידרש לבלום על פני כאלה שיידרש לדחוף. אם גנץ יטען, בייחוד בתקשורת, שאין לו פתרון צבאי לבעיה שתצוף, הוא יפגע בכוח ההרתעה של ישראל. אויבים פוטנציאליים יקשיבו לכל הברה שלו. רמטכ"לי מבצע קדש ומלחמת ששת הימים (דיין ורבין) דחפו למלחמה ונבלמו, כשהיה צורך בכך, על ידי הדרג המדיני. הרמטכ"לים האלה אינם חשודים כמחרחרי מלחמה. נהפוך הוא, הם מילאו את תפקידם אז ובהמשך ידעו להוביל תהליכי שלום. הם ידעו שתפקיד הרמטכ"ל הוא להכין את הצבא למלחמה.
על הרמטכ"ל החדש לנתח כל סוגיה אסטרטגית בראייה מתמשכת ולא בחיתוכי מצב. אסור לו להניח שהסכם שלום מייצר ביטחון. אסור לו להניח שבהיכון שלום אפשר יהיה לקצץ בסד"כ ובתקציב הביטחון. השלום במזרח התיכון הוא נזיל והפיך, כמו גם המערכות השלטוניות של המדינות הטוטליטריות המקיפות אותנו. במצרים התחוללה הפיכה שאין לדעת את תוצאותיה, ובמדינות כמו ירדן, סעודיה והרשות הפלשתינית שולט מיעוט קטן ברוב עוין. המעמד הבינוני קטן יחסית ובעל השפעה מועטה, כך שהשלום נכרת בין ישראל לשליטים ולא בין מעמדות ביניים. מתוך כך השלום הוא שביר והפיך.
הרמטכ"ל הנכנס, האלוף בני גנץ, אמור להציג לממשלה את המחירים האסטרטגיים של הסכמי שלום ואת אובדן העומק האסטרטגי. עליו להסביר כיצד מגשרים על אובדן נכסים אסטרטגיים ומה יהיה האיזון החדש. כך, למשל, כאשר אנחנו מאבדים נכס כמו עומק אסטרטגי, ניתן לקזז את ההפסד בגידול בכוח המחץ כדי לאזן מחדש את המשוואה. אבל אין פותרים פגיעה באיזון האסטרטגי באמירות בלבד.
כאשר נלך להסכם מדיני, ייתכן שניאלץ לוותר על עומק אסטרטגי, וגנץ יהיה חייב להכין תוכנית למתאר הגרוע ביותר האפשרי במקרה שההסכם יופר. במזרח התיכון הכל אפשרי.
בני, בהצלחה, וזכור כי להיות רמטכ"ל פירושו לקבל החלטות נחושות לאורך כל הדרך.
הכותב הוא תא"ל (מיל'), חבר מועצת הביטחון לישראל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו