משה קצב בחר בקו הגנה מסובך, כאשר טען לאורך כל המשפט כי לא עשה דבר עם אותן נשים. אין ספק שבכך הוא הגיש את צווארו. אם היה אומר מראש שהיו אלה יחסים בהסכמה, אני בטוח שהתוצאות היו שונות. במשפט עבירות מין, ובוודאי עם כמה מתלוננות, צריך קו הגנה אחר. אם קצב היה טוען מלכתחילה שהדברים נעשו בהסכמה, לתביעה היתה בעיה קשה: מדובר במילה מול מילה. קשה לחשוב על קו הגנה כזה כשמדובר במתלוננת אחת, אז על אחת כמה וכמה כשמדובר בכמה מתלוננות. אבל קצב בחר לומר "לא היו דברים מעולם" וללכת נגד אותן נשים. כך אפשר להיתפס בדברים בעייתיים. הוא יכול היה ללכת ולהגיד "אני נשיא המדינה, אני איש נשוי, לא רציתי לפגוע באשתי ובמדינה". הבעיה הגדולה שלו היתה שקשה לקבל אדם שאומר שלא קרה כלום כאשר מולו באות כמה מתלוננות שמספרות שהמעשים היו גם היו. אמנם כל העדויות של המתלוננות לא היו נקיות מספקות, וכך נאמר גם על ידי הפרקליטות. אני מאמין שבבית המשפט העליון יבחנו את הטענה החלופית: שהיו מעשים, אך בהסכמה. הרי גם מקורביו, וגם כל מי שטוען שקצב חף מפשע, חוץ ממנו, אינו אומר שלא היה בין קצב למתלוננות שום דבר. גם ההקלטה של א' מבית הנשיא מראה שהיה משהו ביניהם. לפיכך, הוא אינו יכול לבוא לבית המשפט ולהגיד "ניסו לסחוט אותי" ולהאמין שבית המשפט יקבל את זה, למרות ששום דבר לא קרה ביניהם. כעת יהיה לנשיא לשעבר הרבה זמן לחשוב על עיסקת הטיעון שהוא החליט לדחות בסופו של דבר. ועוד נקודה חשובה למחשבה: עברייני מין שאינם מודים ומקבלים עליהם אחריות למעשיהם, אינם יכולים לקבל ניכוי של שליש מעונשם. מצד שני, אולי במקרה של הנשיא לשעבר ינהגו קצת אחרת.
