עם ונגד הרוח: לקראת ספטמבר

שייטי מפרשיות מנוסים יודעים לנצל רוח נגדית לקדם את הספינה מול הרוח. אם לא ניתן למנוע את ההכרה במדינה הפלשתינית על ידי האו"ם, יש לנצל את המעמד להחלטה שתשרת את ישראל.

ההחלטה צפויה להתקבל ברוב (כנראה 130 מדינות), ולפיה המדינה הפלשתינית תיכון בגבולות 67'. יש הממעיטים בחשיבות המהלך. לתפיסתם זו החלטה הצהרתית בלבד. אני סבור אחרת. סרבנות ישראל תיתפס כזלזול בציווי קהילת העמים. בהשפעת העוצמה המוסלמית יהיו גופים ומדינות שיטילו עלינו סנקציות כלכליות ותרבותיות. פעולות איבה נגדנו לא ייחשבו כטרור ויזכו בלגיטימיות של מאבק לחירות. ככל שנתעקש, כך יתרחב המעגל נגד הקיום של מדינת היהודים. כל הסכמה ישראלית או מחווה חלקית לא יספיקו.

מנגד, כניעה להחלטת האו"ם לא אפשרית שכן פירושה סיכון ביטחוני והתנתקות מלאה מירושלים. ההתעוררות המוסלמית הפונדמנטליסטית באזור, קריסת מצרים של מובארק והגישה האיראנית, ולפיה הרס ישראל הוא תנאי לביאת המהדי - כל אלה עלולות להחריף את העימותים. הסימפתיה האירופית תימוג בים האינטרסים וההידרדרות עלולה לסכן את המדינה. בנסיבות כאלה עלולה לקום אופוזיציה רחבה מבית, ועימה גילויי סרבנות, וזאת דווקא כשישראל תהיה חייבת באחדות.

משעלה נושא החלטת האו"ם נגוזה גם התקווה הקלושה להסכם שיושג במו"מ בין הממשלה לרשות. עד כה האמנתי שהסכמה סמויה של ישראל והרשות עם ארה"ב היתה יכולה להיות מוצגת כהצעת הקוורטט ומדינות ערב המתונות. הצעה כזו, שאמורה להיות מושתתת על גבולות 67' תוך חילופי שטחים, שמירת האינטרסים הביטחוניים של ישראל (פירוז, שליטה באוויר וצה"ל נשאר ל-20 שנה על הירדן) וריבונות ישראלית (אפילו משותפת) בירושלים, היתה יכולה להתקבל על ידי הצדדים, הגם שלא היו מסכימים לה מראש. איני בטוח שאופציה זו קיימת בלוח הזמנים הנוכחי. אולם לפני כינוס האו"ם ראוי לעשות מאמץ אחרון.

אם אין יכולת למנוע את החלטת האו"ם, עדיף להפיק ממנה את המירב. חשוב שתועלה באו"ם יוזמת אחת המדינות האירופיות (לא ישראל!) שתחתור לצדק בין הצדדים. כתנאי להכרה בפלשתין תבוא הכרזה על סיום הסכסוך והכרה במדינת היהודים, כולל התייחסות לירושלים ולמקומות הקדושים, והכרה בריבונות ישראלית שם (אפילו משותפת בחלקה). ההכרה בפלשתין בגבולות 67' תכלול חילופי שטחים. לפירוק חלק מההתנחלויות והסדרי הביטחון יהיה צורך לקבוע לוחות זמנים.

בהחלטה כזו יש היגיון כי היא עשויה להתממש. החלטה חד-צדדית לטובת הפלשתינים תביא לעימות שידליק את האזור. התייצבות רוב המערב סביב פשרה תיתן לגיטימציה לישראל, גם אם בסוף תתקבל ההחלטה האחרת בעצרת.

מצער שההחלטות על גורל השטחים נשמטות מידינו, אך נותרו מרווחי זמן ותוכן לא גדולים לקבלת החלטות קשות. ישראל זקוקה לשייט מעולה שיוביל, עם ונגד הרוח, מעבר למשברים ולהבטחת המשך המסע הלאומי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו