קובי שלי, קצת מוזר לכתוב לך מכתב. אנחנו רגילים לדבר כל יום. בבוקר כשאני קם ובערב רגע לפני שאני עוצם את עיניי. מכתב - למי אני אמור לשלוח אותו? יש לך כתובת חדשה שלא שמעתי עליה? הרי כבר היית דואג לעדכן אותי. קובי שלי, עברו 14 שנה - אתה כבר בן 35, ילד גדול. חברים שלך כבר חובקים ילדים. סיפרתי לך לפני שבוע שפגשתי במרכז העיר כמה מבני השכבה שלך, הם דחפו עגלות תינוקות מלאי שמחת חיים כאלו. ואתה בן 35 ומה כבר הספקת. ספר לי, מדוע אתה שותק עכשיו? אז אני אדבר, כרגיל. ככה הן השיחות שלנו בשנים האחרונות. אני בעיקר מדבר ואתה מקשיב. מעין סידור מוזר כזה. קובי, זה המקום לספר לך שאחותך טלי ילדה ילד רביעי. אתה דוד ואני סבא. איך החיים ממשיכים להם. חזקים, שוטפים, לא עוצרים לרגע. רק אתה עצרת. נדמת באותו לילה רע וקר, בצפונה של הארץ בדרכך לארץ הארזים. קובי, אתה לא מבין כמה דברים יש לי לספר לך, אני כל הזמן מרגיש שאני לא מספיק לעצור ולסדר את המחשבות. מה חשוב לספר כאן ועכשיו, ומה יותר מתאים לזמן האיכות שלנו כשאני נמצא על הבקאי - הטרקטורון המעופף, מרחף בשמיים יחד איתך. קובי, אתה זוכר ששבועיים לפני שנפרדת מאיתנו פרידה ארוכה וקשה נרשמנו יחד לקורס בקאי והתרגשנו? אהבנו את תחושת האדרנלין. ואז הודיעו לי שהחלטת להיפרד ברגע חד, בלי הכנה מוקדמת. אז רק רציתי לספר לך שלא ביטלתי את התוכניות. נכון, הן "השתנו", אבל סיימתי את הקורס שאליו נרשמנו. זה כמה שנים אני מרחף בימי שישי על הבקאי. בגובה של כמה מאות מטרים בשמיים אני מרגיש קרוב אליך. אל תשאל אותי למה, קובי. שם למעלה השקט והרוח עוזרים לי לשמוע אותך טוב יותר. אני מרגיש אותך. אפילו פעם הרגשתי שאתה צוחק. אז הפעם אני חורג ממנהגנו ואני כותב לך ולא מדבר. החייל שלך רוסו, החייל שאמרת עליו תמיד שהוא יהיה עוד רמטכ"ל, מונה לדרגת סא"ל לפני שבועיים. כן, החייל הצעיר שלך הוא היום מפקד היחידה שבה היית קצין צעיר בדרגת סגן. אם יהיה לך זמן, תעביר לו מסר. הוא יהיה מאוד גאה. קובי, בעשור האחרון אני מכהן בתפקיד יו"ר ארגון יד לבנים. הורים שכולים יכולים למלא את התפקיד הזה. האמן לי, מעולם לא חפצתי בתפקיד. כשנפרדת מאיתנו דחפת אותי למלא את התפקיד כי הזיכרון חייב להישמר. קובי, אתה ילד מיוחד. כזה שלא מדבר בשנים האחרונות, אבל השתיקות הארוכות שלך מלאות בדיוק כמו החיים שהיו לך עד שנפלת. חיים של נתינה, אהבת הזולת והמולדת. מולדת שלמענה נלחמת ובצבאה נפלת. קובי שלי, אני אוהב אותך. אוהב ובעיקר מתגעגע. שלך תמיד, אבא הכותב הוא אביו של סגן קובי בן שם ז"ל ויו"ר ארגון יד לבנים
X
