דניס רוס: האומנם ידיד לרועץ?

יוסי ביילין, במאמרו "בלי דניס: הזדהות היתר פגעה בסיכוי לשלום-" ("ישראל השבוע", 18.11), עושה עוול עם פקיד אמריקני מוכשר ורב זכויות. הוא הציג אותו כמי שנטייתו הפרו-ישראלית האפילה על האינטרס האמריקני עד שהפכה למכשלה לקידום השלום. ביילין תולה ברוס את כישלון קידומו של השלום, ואף קובע ש"אם מישהו אחראי אישית לכך שארה"ב איבדה במידה רבה את מעמדה כמתווך באזורנו - זהו רוס".

אכן, רוס הוא יהודי החרד לגורל העם היהודי. זהו חלק מזהותו והוא גאה בכך. אולם דניס הוא קודם כל פטריוט אמריקני. עבדתי מולו בסוגיות המשא ומתן - הן עם הפלשתינים והן עם הסורים. בכל שיחותינו הרבות, לרבות האינטימיות שבהן, לא נחצו הקווים בין היותו מייצג אינטרס אמריקני לישראלי. פעמים רבות נפגשו אינטרסים אלה, כיאה לבעלות ברית החולקות ערכים ואינטרסים, אך פעמים שלא.

רוס רחוק מלהיות "חסיד שוטה" של מדיניות ישראל. הוא לא חסך מאיתנו ביקורת (כולל בספרו המונומנטלי "השלום החסר"). הוא השקיע המון בניסיון להנחיל לישראל את הקו האמריקני. העובדה כי עשה זאת תוך ייצוג של מחויבות ארה"ב לישראל ומתוך אמפתיה לאתגריה הייחודיים, בקיאות ברזיה ונועם הליכות - אין פירושה "טשטוש הקו" המפריד בינינו. ואיך בדיוק צריך להתבטא הקו הזה? בסנקציות כשלא מסכימים-

רוס הוא מהיצירתיים ומהמוכשרים שבהם פגשתי. הוא מהמחפשים ללא לאות פתרונות, להבדיל מהמערימים בעיה על כל פתרון. יש לו יכולת להיכנס לנקודת המבט של בן שיחו, לא רק הישראלי, להבין אותה לעומק ולייצר ממנה פתרונות. הייתכן כי שורה של נשיאים בחרו לעבוד איתו בשל "הזדהות יתר" עם ישראל, או שמא מתוך הכרה במאגר הידע והכישרון שלו לטובת האינטרס האמריקני-

קל להרוג את השליח, אבל לא הוגן. כל שליח אמריקני, מוכשר ככל שיהיה, תלוי בצדדים שביניהם הוא נדרש לתווך, במנהיגות האמריקנית ובנסיבות הזמן הנתון, כולל מעמדה של ארה"ב בזמן זה. כשהיה צירוף מתאים של מנהיגים ונסיבות המאפשר השגת הסדר, כמו גם גב מתאים של הנהגה אמריקנית בעלת מעמד אזורי חזק, לא היה כמוהו לנצל זאת לקידום הסדרים. ביילין מתייחס לכישלונות, אך שוכח להזכיר הצלחות שלרוס תפקיד חשוב בהן ולא רק הסכמי שלום. במקרים לא מעטים, שלא זכו לפרסום, תרם למניעת הסלמה או להרגעת משבר.

לפי ביילין, רוס היה מכשיל את פיסגת קמפ דיוויד הראשונה ב-1978 כפי שהכשיל את השנייה ב-2000. זו ביקורת לא ראויה; רוס אשם בכישלונם של ברק וערפאת להשיג הסכם בקמפ דיוויד? הוא האשם בפערים ובחוסר האמון בין נתניהו לאבו מאזן? שליח אמריקני לא יכול לרצות בהסדר יותר מן הצדדים עצמם.

מה עוד שעם כל השפעתו של דניס, אין מדובר בנשיא ארה"ב. לא הוא הגה, למשל, את השקת יוזמת השלום של אובאמה בדרישה לא ריאלית מישראל להקפיא את הבנייה ביו"ש "עד הלבנה האחרונה". זו היתה מדיניות נטולת "הזדהות יתר" עם ישראל אך כושלת, שגם לעדות אבו מאזן העלתה אותו על "עץ גבוה" ותרמה לכישלון המאמץ. ואם נפגע מעמדה של ארה"ב כמתווך באזורנו - מופרך לתלות זאת ברוס.

נניח בצד את העובדה שלא הוא נשא באחריות העיקרית לקידום השלום בממשל אובאמה, אבל מה עם אפקט המלחמות בעיראק ובאפגניסטן, המשבר הכלכלי, השינויים במערך הכוחות העולמי, ההתעוררות הערבית - בכל אשם הוא-

אפשר לבקר את רוס על סגנונו ועמדותיו - אין איש חסין בפני ביקורת. אבל בעידן רב תהפוכות הליכתו של רוס היא אובדן לישראל משום שהיא אובדן לארצות הברית של אמריקה, ולא מסיבה אחרת.

הכותב הוא תא"ל (מיל'), עמית מחקר במכון וושינגטון למדיניות המזה"ת ולשעבר ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי בצה"ל, היה מעורב במו"מ של ישראל עם שכנותיה מאז 1993 ועד 2010

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו