סל התרופות הלאומי צריך לשקף את התפתחותו של הידע המדעי, הטכנולוגי והרפואי העדכני ביותר כדי להביא מזור למספר רב ככל האפשר של חולים.
טכנולוגיות רפואיות חדישות הן תמיד יקרות יותר. בישראל, כמו בכל העולם המערבי, המשאבים מוגבלים וההקצאה התקציבית למערכת הבריאות אינה מספיקה.
כמדי שנה, מתכנסת ועדת סל התרופות כדי לתעדף את התרופות היותר מועילות, ועומדת בפניה משימה שהיא כמעט בלתי אפשרית. החלטותיה מתבססות על קריטריונים מובנים, בניסיון להציב סדר קדימויות אופטימלי.
בבריטניה, לדוגמה, קבעו במשך שנים רבות שתרופות תינתנה במימון ציבורי רק כאשר הן עומדות על מחיר של כ-20 אלף פאונד (כ-120 אלף שקלים) עבור שנת חיים שהוגדרה "איכותית". קביעה שלא עמדה בלחץ הציבורי ולאחרונה הודיע המכון הבריטי היוקרתי להערכת טכנולוגיות (NICE) על הקמת ועדה שתקבע מהו המחיר להארכת חייהם של חולי סרטן בחצי שנה.
בישראל, לעומת זאת, השיטה שונה. בכל שנה מוקצה תקציב מוגדר לתעדוף של כ-400 תרופות וטכנולוגיות חדשות, ורק מקצתן "זוכות" להיכנס לסל התרופות.
לאחר שנקבע אלו טכנולוגיות נכנסות, החלטות ועדת הסל חייבות לעמוד במבחן הרפואי ולהיות שקופות לציבור, ונדרשים נימוקים בהקשר לתרופות שנשארו בחוץ. בסך הכל, התהליך הנהוג בישראל הוכיח את עצמו בעשר השנים האחרונות, ובמבחן התוצאה יש לנו אחד מסלי הבריאות הרחבים בעולם.
השנה יש בשורה לחולי סרטן המעי הגס עם הכנסת תרופת הארביטוקס שעשויה להאריך את חיי חלק מהחולים שהתרופה מתאימה להם במספר חודשים, כתוצאה מהבנה טובה יותר של הביולוגיה של הגידול הסרטני. כמו כן, יש גם בשורה לשיפור איכות חייהם של חולים רבים - בהם חולי סוכרת, לוקים בשיתוק מוחין, חולי נפש וכן הסובלים ממחלות הקשישים.
הכותב היה מנכ"ל משרד הבריאות, ובעבר יו"ר ועדת סל התרופות
