ראינו זאת כבר קודם, הן במבצע "חומת מגן" והן במהלך מלחמת לבנון השנייה, וגם עתה התגייסות המילואימניקים היתה מרשימה ביותר. מערך המילואים מוכיח שוב ושוב שזאת פינה של ציונות אמיתית בהתגייסות למען המדינה. הם הגיעו בהמוניהם חדורי מוטיבציה, כמו שהם עושים תמיד. חשוב להוקיר את חיילי המילואים. המעבידים שלהם, כמו גם החברה כולה, צריכים לעמוד מאחורי נבחרת האנשים הזו שמוכנה לעזוב בית, משפחות, עבודה ולימודים והולכת להגן על כולנו תוך שהיא מסכנת את היקר לה מכל, החיים עצמם. על החברה להוקיר את האנשים הללו ולהעריך אותם על שהם נושאים תמיד בנטל הכבד הזה, בשליחות החשובה הזו. הם בהחלט ראויים לכך. והיום, בניגוד לעבר, המילואימניקים זכו ליותר אימונים וקיבלו יותר ציוד. היום ראו המילואימניקים שגם אם לא הכל מושלם - כי שום דבר לא מושלם בחיים - צה"ל הפיק את הלקחים ממלחמת לבנון השנייה, לפחות בכל הקשור לפעילות המבצעית ולמצב הימ"חים. העובדה שלא שמענו תלונות והערות מצד המילואימניקים (ונזכור שבמלחמת לבנון השנייה היו הרבה טרוניות על מחסור כזה או מחסור אחר), היא עדות טובה לשביעות הרצון ששררה בקרב אנשי המילואים שהגיעו לשרת. היום גם יש יותר ניסיון, הן בצד מערך המילואים וגם בצבא הסדיר. חיילי המילואים של עכשיו הם כאלה שכבר לחמו בשטח לבנון בתנאים דומים, וגם הקצונה שמובילה את הסדירים התנסתה בשירות בלבנון. השילוב הזה של הניסיון המצטבר מביא לכך שהחיילים יודעים היום למה הם נכנסים ולכן, על פניו, יותר קל להם.
