לימין הנפגעות. כתמיד

במאמר שפורסם במדור זה ("תראו מי שותקת") טענה מיכל אהרוני כי מאז העברת החוק נגד תקיפה מינית לאומנית שיזמתי עם ח"כ יוליה מלינובסקי, איני פעילה בנושא, איני קוראת למצור על עזה כל עוד יש חטופות השבויות בידי חמאס, ומכאן שהשתמשתי בחוק ממניע פוליטי או גזעני. הטור מנותק מהמציאות.

אין זה סוד כי אני מתנגדת לכל סיוע הומניטרי, מקמח ומים ועד דלק ותרופות, ולכן אתייחס רק לטענה כי קולי נדם.

בחודשים האחרונים דנות ועדת הבריאות והוועדה לקידום מעמד האישה באירועי האונס והאלימות המינית נגד נשים (ונגד גברים) באירועי 7 באוקטובר. חלק מהדיונים הללו התקיימו לדרישתי. כך, למשל, מדיון מהיר שהגשתי יחד עם חברותיי בנושא "מענה טיפולי לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית באירועי 7 באוקטובר" יצאו שני דיונים, האחד בוועדת הבריאות והשני ביום שני האחרון, שבו קיימנו בוועדה לקידום מעמד האישה דיון מקיף ויסודי שבו נכחו המשרדים השונים, גורמי הטיפול ופקידים בכירים שהשיבו לחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה על הסיוע השונה שמקבלות הנפגעות, ולדיון נקבעה ישיבת עדכון שתעקוב אחרי תיקון הליקויים שנמצאו.

בכנס בכנסת שעסק בפשעים נגד האנושות שביצע חמאס ב־7 באוקטובר, שבו נכחו שגרירי מדינות שונות, זעקתי כי שתיקתו הרועמת של העולם והכחשתו את האונס שביצע חמאס נובעות מפוליטיקה ומאנטישמיות. מישיבות נוספות בעניין, שבהן נוכחים ח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה ודנים ביסודיות בסיוע לנפגעות, נעדרים באופן קבוע ארגונים שנכחו בכל הדיונים על חוק הכפלת ענישה על עבירות על רקע לאומני. רוב אלו שהתנגדו לחוק הגישו חוות דעת נגדו וטענו כי התופעה שולית עד לא קיימת, נעדרים באופן תמוה מהדיונים, ומפחדים להתמודד עם המציאות שהתנפצה להם בפנים. הגאווה וחוסר היכולת להודות בטעות גורמים לאלו שטובת הנפגעות אמורה להיות בראש מעייניהם לבלבול מוסרי עמוק, ובמקום להגיד ״טעינו אבל מתרחש כרגע אירוע שגדול מאיתנו", מתבצרים בעמדתם.

אני מבינה שבקרב חלק מהמתנגדים יש תסכול עמוק שאליו מצטרפות גם תחושות אשם, אך לכתוב נגדי באופן נמוך ושקרי זה לא פתרון ראוי. אציין כי חלק מהארגונים וממרכזי הסיוע שהתנגדו לחוק התעלו על המחלוקת, והם שותפים מלאים בדיונים ובסיוע לנפגעות.

רוב אלו שהתנגדו החוק נגד תקיפה מינית לאומנית שהגשתי וטענו כי התופעה שולית עד לא קיימת, נעדרים באופן תמוה מהדיונים, מפחדים להתמודד עם המציאות שהתנפצה להם בפנים

ב־30.10 היתה אמורה לקום בכנסת השדולה למלחמה בפגיעות מיניות, שביקשתי להקים כבר בתחילת הקדנצייה שלי. השדולה שתקום בהמשך תקדם בע״ה מודעות, מלחמת חורמה בפוגעים, סיוע לנפגעים וחקיקה שתתאים את החוק למציאות העכשווית. חוק שהגשתי לאחרונה יחד עם חברתי, שלי טל מירון, מיש עתיד מבקש לאסור על חקירת העבר המיני של נפגע מין. הצעת החוק הוגשה מתוך מחויבות עמוקה לנושא ולנפגעות.

אני קוראת גם למי שנלחמו בחוק לפעול למען נפגעות ונפגעי 7 באוקטובר, כולל להגיע לוועדות הכנסת ולהתמודד עם חוות הדעת שהגישו, ושהתפוצצה להם בפרצוף.