עדיין לא ברור אם מה שמתחולל כרגע באיראן בעקבות מערכת הבחירות הסוערת שבה "זכה" הנשיא המכהן אחמדינג'אד לניצחון גורף על פני יריבו מוסאווי יוביל למלחמת אחים, או יערער את יציבות המשטר האיסלאמי במדינה. אולם אין ספק שאנו עדים לתחילתו של קרע קשה ברפובליקה השיעית שמקורו במאבק פוליטי, אידיאולוגי ואישי בין המחנה השמרני הנוקשה של אחמדינג'אד - הנתמך על ידי המנהיגות הרוחנית שבראשה המנהיג העליון חמינאי והמנגנונים החמושים באיראן - לבין המחנה הרפורמיסטי שהוא אינו אופוזיציה המעוניינת להפיל משטר שולט. מדובר כאן בשני מחנות ברורים שבאים מאותו הרקע - ילדי המהפכה שכולם היו בניו של האייתוללה חומייני. זאת הסיבה שאין להתעלם מדברים שאמר אתמול מוסאווי לאחר שחמינאי בירך את אחמדינג'אד עוד בטרם נמסרו תוצאות הבחירות הרשמיות ונוכח פעילות מנגנוני הביטחון האיראניים נגדו ונגד פעיליו המרכזיים. מוסאווי טען כי איראן עלולה להידרדר לשלטון של רודנות. ואכן, יש כאן פוטנציאל לאלימות בהיקף שלא נראה מזה שנים באיראן. יחד עם זאת, החברה הפרסית ידועה בעריכת פשרות וסולחות בענייניה הפנימיים. בניגוד לחומייני, שלא התערב במאבק בין מחנות השמרנים והרפורמיסטים - נוקט חמינאי קו ברור בהעדפת הגוש השמרני. עד כדי כך שהרפורמיסטים אף החרימו את הבחירות ב-2001 וב-2005 כמחאה על נטרולו של הנשיא הרפורמיסט חאתמי. מוסאווי, שבדומה לחאתמי הגיע עם בשורה חדשה ושטף את איראן ואת העולם בתקווה לשינוי ברפובליקה האיסלאמית, התקשה להתמודד עם המכונה השמרנית המשומנת. לנוכח תוצאות הבחירות והעובדה שאחמדינג'אד נבחר לקדנציה נוספת, לממשל בוושינגטון יהיה כעת קשה יותר לנהל את הדיאלוג בנושא הגרעין מול טהרן, שתעדיף לעסוק בקרע ובבעיות הפנימיות שנוצרו במדינה בעקבות הבחירות. מי שיכול להרוויח מכך ובגדול הוא רה"מ בנימין נתניהו, שצריך לנצל את המצב באיראן ולהראות לעולם כולו שאם המערב קיווה לדיאלוג כלשהו עם איראן, תוצאות הבחירות הוכיחו שאין פרטנר לדיאלוג כזה. פרופ' מנשרי הוא ראש המרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת ת"א