החלטת בג"ץ לדחות את עתירת ארגון נפגעי פעולות האיבה היא לא החלטה קלה. בכלל נראה שאין החלטות קלות לבג"ץ. בוודאי לא בנושא מורכב דוגמת שכול והנצחה. כל החלטה, כל אמירה, יגררו אחריהן תגובות ואמוציות. אין אמת אחת צודקת. יש רק כאב אחד גדול. כאב של אובדן בן או בת משפחה. כאב שאין לו מזור, פצע פתוח שלעולם לא יגליד. עם זאת, חשוב לומר שטוב שבג"ץ החליט לא לשנות סדרי עולם. הוא כיבד את החלטת ממשלת ישראל להקים היכל הנצחה לאומי בהר הרצל ושמר בכך על המסורת רבת השנים שקידשה את הנצחתם הייחודית של חללי צה"ל. ארגון יד לבנים, שנוסד עם הקמת המדינה, מקפיד להיצמד למטרה שלשמה הוקם - "הנצחתם של חללי מערכות ישראל". החלטת בג"ץ הנוכחית לא הבחינה בין כאב לכאב. האובדן שחש אב הקובר את בנו הצעיר - בין שהוא נהרג בפיגוע בדרך לבית הספר ובין שנפל בפעילות מבצעית - הוא אותו הכאב. חד כתער. ארגון יד לבנים ביקש בעמדתו לומר שצביון ההנצחה הייחודי וההפרדה בין אופי הטקסים ומיקום האנדרטאות חייבים להישמר לטובת הנחלת מורשת הבנים לדורות הבאים. מורשת גדושה סיפורים אישיים של לוחמים וחיילים שיצאו להגן על המולדת. אנחנו מצרים על כך שארגון נפגעי פעולות האיבה פועל לקעקע את מעמדם של חללי מערכות ישראל. הרי עבור החללים שמייצג ארגון זה הוקם אתר הנצחה מרכזי בהר הרצל בעוד לאלפי חללי צה"ל אין עד עצם היום הזה אתר מסודר. היכל ההנצחה הלאומי ינציח גם 6,000 חיילי צה"ל שנפלו בתש"ח ולא הונצחו עד היום באופן מסודר. חייבים לשמר את המורשת. בסקר רחוב שערכנו לפני כמה ימים בחן הארגון את ידיעותיו של הנוער בישראל על אודות סיפורי המלחמות ודמויות מפתח בהיסטוריה של ישראל. התוצאות היו מאכזבות. רובם סברו שבן-גוריון הוא רק נמל תעופה, "המוסד" זה מועדון ריקודים ומשה דיין היה מלחין. אני כותב דברים אלו מדם ליבי, מתוך כאב אדיר. מדינת ישראל על גופיה יודעת להוקיר ולהנציח. מוסד יד ושם שהוקם בשנת 1953 הוא ביטוי למפעל הנצחה מכובד. כל המנהיגים ושועי עולם המגיעים לביקור בישראל פוקדים את יד ושם. היכל ההנצחה הלאומי צריך לפעול במתכונת הזאת. סיפור נפילת בנינו הוא סיפור תקומתה של המדינה. המשפט "במותם ציוו לנו את החיים" הוא לא רק היגד מתוך יום הזיכרון. הוא מקפל בתוכו את השליחות של כלל אזרחי ישראל המבקשים לנצור בליבם את זכר חללי צה"ל שיצאו לקרב ולא שבו ממנו עוד. זיכרון של החלל הוא הזיכרון הלאומי שלנו. ככל שניטיב לזכור ולהנציח נגלה כי הקשר בין תופעות דוגמת השתמטות משירות ונשיאה שווה בנטל ייצאו אט אט מהשיח הציבורי. וסקר הרחוב הבא יגלה תוצאות אחרות. הכותב הוא יו"ר ארגון יד לבנים
X
