היו ימים שידענו לשמוח בפורים בלי להתפתל ולהתנצל. הרעשנו ברעשנים ורקענו ברגליים בעת שהוזכר שמו של המן, ושרנו בעליצות את תפילת "שושנת יעקב", שבה איחלנו מקרב לב לכל שונאי ישראל: "ארור המן... ארורים כל הרשעים".
כיום, בעידן הפוליטיקלי קורקט, יש החשים מבוכה לנוכח פרץ השמחה, ואף נשמעים קולות על האכזריות כביכול של היהודים ועל רצח העם, לא פחות, שביצעו בימי אחשוורוש.
היום שבו אנו מציינים את תענית אסתר הוא הזדמנות טובה לפתוח את הנושא, לצלול מעט לתוך סיפור פורים. במהרה יתברר שמה שרואים מפה לא תמיד רואים משם.
למעשה, סיפורו של נס פורים מורכב הרבה יותר מכפי שנראה במבט ראשון. גזירת ההשמדה שיזם המן נקבעה לי"ג באדר. הוא הכריז עליה אחד־עשר חודשים קודם לכן, בי"ג בניסן.
מרדכי ואסתר קבעו שלושה ימי צום, וביום השלישי הלכה אסתר אל המלך אחשוורוש, היא מצאה חן בעיניו והזמינה אותו למשתה. במהלך המשתה שאל המלך אחשוורוש את אסתר "מה בקשתך", אך היא הרגישה שהשעה עדיין אינה כשרה, וביקשה שאחשוורוש והמן יבואו למחרת למשתה שני. במשתה הזה חשפה אסתר את מזימתו של המן, ואחשוורוש הורה לתלותו על העץ שהכין למרדכי.
נמצא שלא חלפו ארבעה ימים מיום הכרזת גזירת ההשמדה של המן, והצורר כבר היה תלוי על העץ. אבל הסיפור לגמרי לא נגמר, שכן הגזירה עדיין עמדה בתוקפה. אסתר נאלצה ללכת שוב אל המלך, תוך כדי סיכון חייה, ולבקש לבטל את רוע הגזירה. אחשוורוש השיב לה שהדבר בלתי אפשרי. החוק הפרסי לא איפשר למלך לבטל צו מלכותי חתום.
לבסוף נמצא מוצא מתוחכם. הצו הראשון, הקובע כי ביום המיועד יש להשמיד את כל היהודים, לא בוטל, אבל המלך אחשוורוש התיר לפרסם צו מלכותי שני, המתיר ליהודים להתגונן ולפגוע במבקשי רעתם.
עם זאת, הצו השני לא הבטיח את הצלתם של היהודים בשושן הבירה, שכן אויביהם עלו עליהם במספרם פי כמה וכמה. היהודים נערכו אפוא למלחמה קשה, שבה קיוו להשיב מלחמה ולהגן על חייהם.
הנס הגדול היה ש"נפל פחד היהודים" על אויבי ישראל. כאשר הגיע יום הגזירה והיהודים יצאו להגן על חייהם, נפל פחדם על אויביהם, והם הצליחו להשמיד את צורריהם. לשם המחשה, שווּ בנפשכם כי ערב השואה היו ניתנות ליהודים הרשות והאפשרות לפגוע בהיטלר ובצבא הנאצי ולחסלם בטרם ישמידו שישה מיליון יהודים. האם היו למישהו נקיפות מצפון?
זה בדיוק מה שעשו היהודים בימי אחשוורוש. הם ניצלו את הרשות שניתנה להם כדי לנקות את הממלכה מהנאצים של אותם ימים. 75 אלף ההרוגים היו שונאי ישראל שביקשו להשמיד את עמנו. הנס הגדול היה שאכן הצליחו היהודים לפגוע בצורריהם קודם שהללו הצליחו לבצע את זממם.
גם בני המן לא היו תינוקות תמימים, כפי שאפשר להבין בטעות. הם היו אנשים מבוגרים, ושימשו שותפיו ועוזריו של אביהם, צורר היהודים. חיסולם היה הכרחי כדי לרוצץ את ראש הנחש. אסתר ביקשה לתלותם על העץ, כדי להפגין לעין כל את דינם וגורלם של אויבי ישראל, למען ירְאו ויירָאו.
אין אפוא שום סיבה להתפתל ולהצטדק. ברור לגמרי מי הטובים ומי הרעים בסיפור פורים, ומותר בהחלט לשמוח ולעלוז על מפלתם של שונאינו ומבקשי נפשנו.
נשמח אפוא בפורים, נשלח מנות איש לרעהו, נזכור גם את העניים והנזקקים ונשמח את ליבם במתנות לאביונים. וגם נתפלל ונאחל לכל צוררי היהודים בימינו כי סופם יהיה כסופו של המן, ובניסוחה של המגילה - "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".
הכותב הוא דובר חב"ד בישראלטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו