לאורך השנים נשמעו ביקורות רבות על מסעות בני הנוער לפולין. עיקר הביקורות התמקדו בטענות שמוחם של בני הנוער נשטף, ושהם הופכים ללאומניים, חווים מניפולציות רגשיות, באים בכלל בשביל החבר'ה ואינם מפתחים חשיבה עצמאית.
הטוענים נגד מחמיצים את הפוטנציאל החינוכי העצום שבחוויית הנסיעה לפולין. דווקא בימים אלה, שבהם אני נמצא עם משלחת בני נוער במצעד החיים, מתחדדת שוב בעיניי החשיבות של המסעות כאשר הם מתבצעים כהלכה. במקום לשלול את קיומם, צריך לשאוף לשינוי אופיים החינוכי - מגמה שאכן מתרחשת בשנים האחרונות. היתרונות של הנסיעה לפולין גלומים בכמה עובדות:
ראשית, בכך שאין תחליף לביקור באתרים הקשורים לשואה ולהיסטוריה היהודית שקדמה לה; ההזדמנות שניתנת לבני הנוער לבחון מקרוב את אתרי ההרג והחיים כאחד יוצרת חוויה רב־מימדית של התנסות דרך הרגליים (הביקור הפיזי), הראש (האתגר האינטלקטואלי) והלב (החוויה הרגשית). שנית, הבידוד מהסביבה הטבעית והרושם שנחווה באתרים יוצרים הזדמנות חינוכית להעמקה ולפיתוח רגשי ואינטלקטואלי.
* * *
כדי למצות את הפוטנציאל האמור ולהימנע מהביקורות הצודקות על המסע, צריכים המסעות לאתגר את חשיבתם של החניכים. מעבר להכרת ההיסטוריה כפשוטה, עלינו לשאוף לפתוח את מחשבתם של החניכים להתמודדות עם דילמות הנובעות מהחיים בחברה מודרנית: מהם גבולות הציות? מהי בחירה ומהם גבולותיה? מהן אחריות וסולידריות חברתית? וכיצד מגינים על החלשים בחברה? אלה מקצת השאלות אשר חשוב שהחניכים יעסקו בהן במהלך השבוע בפולין.
הזדמנות נוספת שיש במסעות לפולין היא הפיכת ההיסטוריה לנגישה יותר ולרלוונטית יותר מהאופן שבו היא נלמדת בבית הספר. מושגים דוגמת "נרטיב", "זיכרון קולקטיבי" ו"עיצוב הזיכרון" יכולים לפתח הבנה טובה יותר של חשיבות ההיסטוריה ושל השימוש בה. כמו כן, אופן ההוראה, שפעמים רבות משכפל את המורה היודע־כל מהכיתה אל מול התלמידים הפסיביים, צריך להיות שונה באופן מהותי. עידוד החניכים להעמיק בטקסטים, לדון בהם ולבחון אותם מתוך חדוות למידה ולא מתוך כפייה - מתרחש בקרב משלחות רבות בפולין. פעמים רבות חוויתי דיונים לתוך הלילה עם בני נוער, שסירבו ללכת לישון והתעקשו לעסוק בשאלה כיצד אנשים רגילים הופכים לרוצחים ואיך אנחנו כחברה יכולים למנוע זאת.
התמקדות במוות בלבד גם היא אינה נכונה. יצירת פולחן מוות, המלווה בטיפוח התפיסה שההיסטוריה היהודית היא רצף אחד של רדיפות ופרעות, חוטאת להיסטוריה ומייצרת תפיסה קורבנית, המתמקדת במוות במקום בחיים. במסעות רבים אפשר למצוא איזון שבמסגרתו לומד הנוער על ההיסטוריה העשירה של יהדות פולין. מהחסידות עד הציונות, מהרמ"א (מחשובי הרבנים בפולין) עד י"ל פרץ, יאנוש קורצ'אק ודוד בן־גוריון. ההכרה שלצד הרדיפות נוצרה בפולין ובקהילות יהודיות אחרות תרבות עשירה ותוססת, שידעה רגעים רבים של התעלות, מפרה את עולמם הרוחני של הצעירים ומאפשרת ראייה של החורבן מפרספקטיבה אחרת.
הנושא האחרון שאותו אפשר לפתח בתבונה במהלך המסע הוא היכולת להכיר ברגשות ולהתמודד איתם. במקום גישת העדר, השואפת לגרום לחניכים לבכות כאינדיקציה ל"הצלחה", יכול לשמש המסע לפולין כלי לפיתוח מודעות לרגשות וליכולת לשתף בהם. מחקרים רבים מוכיחים שהיכולת להיות מודע לרגשות שלך היא מיומנות הכרחית כדי להצליח בחברה המודרנית.
מסעות רבים לפולין אכן מממשים כיום את הפוטנציאל שהצגתי כאן. פיתוח תלמידים חושבים, המודעים לרגשותיהם, מתעניינים בהיסטוריה ובמורשת של העם היהודי ובעלי רצון לתקן את החברה, אינו בגדר מאוויים תיאורטיים, אלא תוצר של מאמץ חינוכי מושכל וארוך טווח. בשנים הקרובות, על המערכת להבטיח שהכיוון החיובי הזה מתממש בהיקף רחב כדי שכל התלמידים היוצאים לפולין יחזרו עם מטען הפוטנציאל העצום של המסע.
הכותב הוא מדריך משלחת לפולין ודוקטורנט להיסטוריה של השואהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו