זיכרו את מאי 2013, כאן התחילה הנפילה של יאיר לפיד. הנפילה תיקח זמן. אולי היא תקרה רק בקדנציה הבאה, אבל היא תגיע. בניגוד למה שרבים חושבים, מקור הנפילה לא יהיה הגזירות והקיצוצים, אלא הכשל הערכי שבתפיסת עולמו של לפיד. התקציב הנוכחי רק מבליט אותה.
כמה ימים לאחר שהכריז על התמודדותו, כתב לפיד שהסיבה המרכזית לכך שהלך לפוליטיקה היא כדי לענות על השאלה "איפה הכסף?" מהות המהלך היתה ההבטחה של לפיד למעמד הבינוני שהוא יעזור לו למצוא את הכסף, ובעיקר יחלק אותו אחרת. וכאן טמון הכשל הערכי: מי שמבסס את מצעו על כסף, סופו שייפול בגלל כסף. כי בסוף בני אדם מחפשים משמעות גדולה ועמוקה יותר לקיומם במדינת לאום מאשר רווחה כלכלית.
מאז המהפכה הצרפתית חברות מערביות מונעות לטוב ולרע על ידי המעמד הבינוני שלהן ועל ידי נכונותו או אי נכונותו לקחת חלק במגרש הפוליטי, תוך כדי שאיפה לתקן ליקויים בחברה. ב־1961 פנה הנשיא ג'ון קנדי לאזרחיו באומרו "אל תשאל מה המדינה שלך יכולה לעשות עבורך, שאל מה אתה יכול לעשות עבור מדינתך". זו היתה קריאה לבני עמו לשאת באחריות ולהשתתף בבניית אומה צודקת ונאורה יותר. בכלל, מנהיגים אמיתיים לא מהססים לדרוש יותר מהבוחרים שלהם. כך ברק אובאמה תבע מגברים אפרו־אמריקנים לשאת באחריות גדולה יותר לתא המשפחתי ולהיות אבות מתפקדים. לעומת זאת, לפיד, בפרפראזה על קנדי, אמר לבוחריו: אתם עושים מספיק, עכשיו שבו ותצפו בי עושה למענכם.
נכון הוא שהמעמד הבינוני בישראל נושא על גבו עול כלכלי וחברתי כבד, אבל הוא גם מתנכר לשדה החברתי־פוליטי. לפיד היה צריך לייצר חוזה חדש בין המדינה לאזרח: אנו נדאג לצדק כלכלי־חברתי, ובתמורה אתם תתעניינו יותר בגורלה של הפריפריה, תילחמו בגזענות, תעזרו בשילובם של ערביי ישראל, תעודדו את ילדיכם ללכת לשירות קרבי כדי להילחם עבור המדינה ועבור דמותו המוסרית של צה"ל ותפגינו עבור תהליך מדיני עם הפלשתינים. אך לפיד בחר בדרך הקלה, הוא ניסה למצוא חן.
כעת הגיע זמן הפירעון. בלי להיכנס למידת טיבו של התקציב (הבעייתי, יש לומר), לפיד לא יכול עכשיו להסביר את מהלכיו למעמד הבינוני במונחים ערכיים, אלא רק כספיים, כי על כך ביסס את מצעו. לפיד כעת לוקח כסף רב מהמעמד הבינוני ומבטיח שהכסף יחזור בעוד שנתיים. שוב ההבטחות הן כולן במונחים כלכליים. אין אמירה על איך המדינה תיראה בעקבות התקציב, אין אמירה ערכית למעמד הבינוני על מדוע עליו להדק את החגורה, וממילא אין אמירה למעמדות הנמוכים אשר נפגעים עמוקות מהתקציב. הכל במונחים כלכליים. לא נהיה יוון ולא ספרד, אומר לפיד. וטוב שכך. אבל הוא לא אומר מה כן נהיה, לכן לא רחוק היום שנשמע את אותו מעמד בינוני שואל את לפיד לא איפה הכסף, אלא: איפה הערכים?
הכותב הוא דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת לונדון ומרצה בנושא הסברה ישראלית באירופהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו