על רקע הדיווחים כי נוחי דנקנר עשוי לאבד את שליטתו בחברת אי.די.בי, המחזיקה בריכוז חברות מובילות במשק הישראלי בתחומי הנדל"ן, הטכנולוגיה, התקשורת והפיננסים, ראוי לבחון את הפרשה לנוכח השינויים המתרחשים בשוק הישראלי.
מצד אחד, בעקבות המחאה הציבורית המוצדקת נגד המונופולים ויוקר המחיה בישראל, מתגבשת נורמה חדשה של התנהלות פוליטית ותאגידית, כזאת הנדרשת לתת דין וחשבון למשקיעים וללקוחות ברמה שלא היתה כמוה בעבר. ממחקר שנערך על ידי מכון ירושלים לחקר שווקים ב־2011 התברר כי המדען הראשי העביר תקציבים בהיקף חסר פרופורציות לחברות טכנולוגיה שבשליטת האחים עופר ודנקנר. 13 חברות בשליטת קבוצת אי.די.בי של דנקנר וכ־24 חברות בשליטת קבוצת עופר זכו למענקים מהמדען הראשי במהלך השנים 2010-2006. בין החברות האלה אפשר למנות תשע מתוך 15 הקבוצות שבשליטת חברת כלל ביוטכנולוגיה ויותר מ־20 חברות שבשליטת חברת עופר הייטק. את החיבוק הזה שבין שלוחות השלטון ומשרדי הממשלה ובין חברות ענק במשק המנצלות את כוחן היחסי לרעה, אפשר לתאר כמס רגרסיבי, תשלומים ממעמד הביניים לעשירונים העליונים.
רוחות חדשות מנשבות בבית המחוקקים. התמקדות שרי האוצר והכלכלה, לפחות בדיבורים, בסגירת ברז ההטבות וההעדפות על חשבון משלם המסים מחד גיסא ובפתיחת החסמים למסחר, ליזמות ולתחרות מאידך גיסא, מובילה לאפשרות של שינוי מהותי.
מצד אחר, אפשר לזהות כי הגורמים שתרמו להיווצרות הבעיה, בכך שמנעו את פתיחת התחרות במפעליו של דנקנר, וגורמים נוספים, המתנגדים לכל ניסיון של הכנסת משקיעים זרים בדיון על משאבי הטבע - מריעים לאיד כאשר מסתמנת אפשרות של הכנסת קרנות בינלאומיות דוגמת קרן יורק. כשמסתמן סיכוי "להפיל" את איש העסקים השנוא התורן, מוכנים גם המתנגדים לחופש מסחרי בינלאומי לחרוג ממנהגם. בלהט הוויכוח מותקפים בגסות אנשי עסקים בתגובות למאמרים בעיתונים, ברשתות החברתיות ובהפגנות מאיימות סביב בתי מגוריהם. המתכון הזה מוביל למה שתיאר אורטגה אי גסאט בספרו "מרד ההמונים": "כשההמונים רעבים, הדבר הראשון שהם שורפים הוא המאפיות". במקרה שלנו דוחפים גורמים מתלהמים אלו את המשקיעים והיזמים הרחק מישראל.
לישראל יש דרך ארוכה עד שתגיע ליעד המיוחל של שוק חופשי ותחרותי שבו מתבצעות עסקאות מתוך אינטרס הדדי, ללא כפייה פוליטית או מונופולים המוגנים בחוק. סביבה כזאת, המבוססת על חזון של חירות כלכלית, תהפוך לאבן שואבת להשקעות ולמיזמים שבתורם יציעו מגוון שירותים ומוצרים שיעשירו את חיינו ויקלו עלינו להפיק את המירב מכספנו. עלינו לזכור כי אנשי העסקים הם הגורם החיוני ביותר בתהליך של ארגון המשאבים וההישגים המדעיים והטכנולוגיים המאפשרים את איכות חיינו. הם האחראים הראשיים לתפעול המהפכה ששינתה את פני האנושות ושהובילה אותה מעוני וחרפת רעב לחיי רווחה ועושר.
כדי לפלס את דרכנו אל היעד בישראל של העשור השני של שנות האלפיים, לא נדרשות מהפכות או גיליוטינות בכיכרות אלא בגרות ואחריות אישית. ראשית מצד הפוליטיקאים - האחראים ההיסטוריים הראשיים לחסמים ולעיוותים במשק הישראלי. אלה נדרשים לפעול יותר לביטול המגבלות בפני תחרות אמיתית. מנגד מחויב הציבור להמשיך בתהליך ההתבגרות המואץ של השנים האחרונות, ללמוד לברור את הטפל מהעיקר ולסייע בתמיכה בכל יוזמה המשחררת חסמים.
רבים בציבור הם "טייקונים" בזעיר אנפין, כאלו הנהנים מהטבות על חשבון האחרים. במובן זה אין הבדל בין איש עסקים המוגן בחקיקה מפני מתחרים ובין עובד נמל המוגן בכוח המונופול מפני תחרות. אך אם נדע לבחור במסלול המותווה על ידי הגדלת החופש הכלכלי, נוכל לממש את ההבטחה והפוטנציאל הגלומים בכל אחד מאיתנו ובמשק בכללו.
הכותב הוא מנהל מרכז איין ראנד ומהמייסדים של התנועה הליברלית החדשה