בטר פלייס: מפסידים בלבד

לפני קצת פחות משש שנים כתבתי כאן על פרויקט בטר פלייס, אשר קיבל אז את חיזוקה של ממשלת ישראל. כתבתי אז שמדובר בפרויקט שאפתני, אם כי הדרך למימושו ארוכה ורצופה מכשלות כלכליות, ביורוקרטיות ועוד. בימים אלה הגישה החברה בעצמה בקשה לפירוקה, לאחר שכל הניסיונות לגייס הון נוסף כשלו.

איני כלכלן או איש עסקים, אבל נראה לי שמקרה בטר פלייס יילמד עוד שנים ארוכות בבית הספר למינהל עסקים כמיזם מבריק, אולם כזה אשר התוכנית הכלכלית הבסיסית שלו קרסה, או נכון יותר - פשוט לא עבדה, לפחות לא על הישראלים.

בהיבט האישי צר לי שהפרויקט הזה ירד לטמיון, אבל כאשר אני ובת זוגי שקלנו להחליף את רכבנו, פנינו לבטר פלייס וקיבלנו הצעה שהיה קל מאוד לסרב לה: המחיר הבסיסי של המכונית החדשה (רנו פלואנס) היה גבוה יחסית (יותר מ־120 אלף שקלים), אבל גרוע מכך - הובהר לנו שלמעשה עם קניית המכונית, בפועל נגזר עלינו להשתעבד למערך הטעינה של החברה. זאת ועוד - לו היינו קונים את המכונית, בחישוב כלכלי פשוט החיסכון על דלק לא היה משמעותי, אם להתחשב במרחק הנסיעה המקסימלי שהעמידו מצברי המכונית החשמלית - כ־150 ק"מ בין טעינה לטעינה. כל אלה לפני שהתחלנו לחשוב מה יקרה כשנרצה להחליף אותה ואיזה ערך שוק יש לה. עם כל הרצון הטוב - העיסקה לא היתה כדאית, ולבסוף החלטנו לוותר על קניית הרכב הירוק.

קריסתה של בטר פלייס מביאה עימה בשורה מרה לא רק לחברה וללקוחותיה, אלא גם למתרחש בעשייה הירוקה בישראל. בטר פלייס היתה יכולה לשנות את התלות של המדינה כולה בנפט, שהוא הדלק הפוסילי המזהם ביותר ומהגורמים הראשיים להתחממות הגלובלית. זו גם הסיבה אשר הביאה את שי אגסי לקדם את המיזם שלו.

בד בבד עם קריסת בטר פלייס הודיע משרד האוצר בהחלטה חלמאית כי לא יתקצב בשלוש השנים הבאות את התוכנית הלאומית להפחתת גזי חממה, אשר עליה הכריזה הממשלה ואשר נפרסה לאורך כעשר שנים - תוכנית אשר לה נתן הנשיא פרס את התחייבותו בוועידת קופנהגן בשנת 2009.

החלטת האוצר וקריסת בטר פלייס התרחשו בתזמון הכי רלוונטי שיכול להיות מבחינת הקשר ביניהן: לפני כשבוע נודע כי ריכוזי הפחמן הדו־חמצני באטמוספרה חצו את סף 400 חלקי המיליון (ppm), על פי המדידות הרשמיות הנערכות כבר משנות ה־50 של המאה הקודמת באיי הוואי. מדובר ב"מד הדופק" הבינלאומי, מתוך הנחה כי הוואי רחוקה מכל יבשת ומצויה בליבו של האוקיינוס הגדול בעולם, הרחק מפעילות ומהשפעות אדם, ולכן משמשת מקום ניטרלי. אגב, עם תחילת המהפכה התעשייתית עמדו הערכים על כ־ppm 280.

כל הדברים הללו מזכירים לנו כי מעבר לנזקים הכלכליים לכל הצדדים המעורבים במיזם בטר פלייס, הכדור שלנו ממשיך להתחמם. תמרור האזהרה האחרון בדמות ה־400 חלקי מיליון הונף זה עתה, וככל שלא ישכילו קברניטינו להבין שאין לנו כדור אחר, כך רק בעוד 40-20 שנה יבינו נכדיהם את גודל הטעות. זה יכול להיות מאוחר מדי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו