בימים אלה שוב מעסיקה פרשת רצח ארלוזורוב את דעת הציבור - או לפחות את חלקו. החודש לפני 80 שנה, ב־16 ביוני 1933, נרצח ד"ר חיים ארלוזורוב, מנהיג ציוני־סוציאליסטי מחונן, על שפת ימה של העיר העברית הראשונה תל אביב. הטרגדיה היתה כפולה: גם מעצם מותו של יהודי דגול, כוכב עולה בשמי הציונות, וגם פתיחתו של מחול שדים הזוי ובזוי ביישוב ובתפוצות סביב נסיבות המוות.
עד היום אין הדעת תופסת את העובדה כי בשנה שבה עלתה המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, ועם תחילת רדיפות היהודים באירופה, בעת שבארץ הגבירו הערבים את התנכלויותיהם ליישובים יהודיים ולכלי רכב עבריים - מצאו לנכון ראשי מפא"י, עם דוד בן־גוריון בראשם, לעסוק ב"בישול" עלילת דם נגד מחנה יריב, ואגב כך לגרוף אולי רווחים פוליטיים. כך היה גם 22 שנה קודם לכן, כשפרצה עלילת בייליס ברוסיה.
בתי משפט בריטיים וישראליים, וכך גם ועדת חקירה ממלכתית, זיכו את ה"נאשמים" ברצח ארלוזורוב לחלוטין, הצילו את השלושה מעמוד התלייה וקיבלו את כל תביעות הדיבה נגד המעלילים. אבל עדיין - 80 שנה מאז אותו יום מר ונמהר - יש בתוכנו כאלה המוסיפים להפיץ את דבר השקר והכזב. כך, למשל, ד"ר מיכאל בר־זוהר, הביוגרף של בן־גוריון, קובע כי היה זה "רצח פוליטי" (כלומר, רצח בידי יהודים); פרופ' זאב צחור אומר, ללא כל ביסוס, כי "סטבסקי רצח"; ואילו שופט בדימוס בישראל, שלי טימן, עומד לשאת הרצאה שכותרתה: "ארבעה מעשי רצח של יהודים על ידי יהודים - מארלוזורוב עד רבין".
דווקא ד"ר יוסי ביילין הפתיע לטובה במאמרו ב"ישראל היום" (31.05.13) וכתב בצורה הוגנת, יחסית לאיש שמאל, על פרשת הרצח והמשפט, שאותה כינה אבי "בייליסיאדה". עם זאת, אין מאמרו נקי משגיאות.
ד"ר ביילין מזכיר לגנאי את הפאשיזם של אב"א אחימאיר. אכן, אחימאיר פירסם טור "מיומנו של פאשיסטן" בשנת 1928 - כלומר, הרבה לפני שהפאשיזם הגיע למה שהגיע. אחימאיר הזדרז להתנער ממנו והיה הראשון שיזם פעילות נגד הנאצים בארץ ישראל, במאי 1933. הפאשיזם שלו לא היה אהדה לשמה, כי אם תגובת נגד אינטלקטואלית לקומוניזם האכזרי שנוא נפשו.
הכותב מייחס את הביטוי "ערב־זה־רב" ליריביו בימין של ד"ר ארלוזורוב. הנכון הוא כי לא הרביזיוניסטים המציאו אותו. על פי עדותו של פרופ' דב סדן, חבריו של ארלוזורוב במפלגתו שלו - ברל כצנלסון ודוד זכאי - הם שכינוהו כך. ועוד: אחימאיר אכן ישב 18 חודשים בכלא הבריטי, אך לא - כפי שכותב יוסי ביילין - באשמת רצח ארלוזורוב, כי אם על הנהגת מחתרת אנטי־בריטית ראשונה בארץ. אחימאיר גאה היה ב"ברית הבריונים" שלו, וגאה היה על היותו אסיר ציון.
לפני 80 שנה נרצח ד"ר ארלוזורוב בגופו, נרצח אבי־מורי ד"ר אב"א אחימאיר בנפשו, ועם ישראל נכנס למערבולת של כמעט־מלחמת־אחים. אולי הגיע הזמן להיענות לקריאתו של אבי ביום השנה העשירי לרצח: הבה ונעלה בצוותא־חדא לקבר בבית העלמין טרומפלדור? אולי, ברוח דבריו ההוגנים של ד"ר ביילין, הגיעה העת לדבוק באמת ולהתפייס?
