הקרב על ייצוא הגז הולך ומתלהט. מצד אחד מאיימת יו"ר האופוזיציה לפנות לבג"ץ נגד החלטות הממשלה, ומצד אחר מודיעות חלק מהחברות השותפות בקידוחי הגז כי יגישו בג"ץ נגד הנזק שנגרם להן מן ההחלטות המשתנות. המתנגדים, המצוידים בסוללת סלבריטאים, לא נחים והקמפיין הפופוליסטי מכריז מעל כל מסך כי "הגז של כולנו". בנשף המסיכות של הפוליטיקה הישראלית הדמגוגיה דוחקת החוצה את העובדות ואת העקרונות, ובתווך משלמים את המחיר המשקיעים, היזמים ואזרחי ישראל.
משק האנרגיה העולמי פתוח ומתפתח, והניסיון לחסום את ההשתתפות בו יגרום לנזקים. העיכובים שאותם יצרו ממשלות ישראל בהטילן גזירות חדשות לבקרים על מפיקות הגז המקומיות, מנעו חתימת חוזים והקמת תשתיות נדרשות, ומי שלא חתם על חוזה היום ייאלץ כנראה לחתום עליו מחר, כאשר יש סיכוי שמחיר הגז יירד. מדובר בהפסדים של מיליארדים ליזמים שהשקיעו בישראל וכמובן גם גריעת הכנסות רבות מאוצר המדינה.
מניעת הייצוא באחוזים גבוהים יותר, תוך כדי שינוי תנאי הזיכיון, היא פגיעה קניינית בזכויות היזמים שמצאו עצמם הופכים לקבלני ביצוע של ממשלת ישראל. זכויות אלו עוגנו בהסכם בשלב שבו החליטה המדינה להפריט את חיפושי הנפט והגז וכעת מקוצצות ללא הרף. הקיצוץ האחרון הוא בעתודות הגז המתוכננות לייצוא ממאגר תמר, שכבר מספק שני שלישים מכמויות הגז בו לצרכנים בישראל. רק זה מוביל להפסדים כבדים ליזמים, למשקיעים ולחוסכים בישראל המחזיקים במניות חברות הגז. הדבר נובע מכך שתוכניות השקעה ענקיות, הסכמים שנחתמו ושיתוף פעולה בינלאומי בוטלו בו ברגע שקבעה מדינת ישראל כי תצמצם עוד את מכסת הייצוא. תעיד על כך העובדה שאת מתקן ההנזלה לגז, פרויקט הנאמד במיליארדי דולרים, יבנו גם שותפים ישראלים, אך לא בישראל אלא בקפריסין, תוך כדי אובדן אלפי משרות פוטנציאליות במשק הישראלי.
המפגינים ברחובות כנראה אינם ערים לכך שמאות מיליוני דולרים ירדו לטמיון בכ־500 קידוחים עקרים, שאותם ניהלה מדינת ישראל מאז הקמתה. איש לא תבע את מדינת ישראל לדין על כך או דרש לגלות את הפרוטוקולים שהובילו לכך שכספי המסים שלנו התנדפו ללא שוב. רק לאחר שהחליטה ממשלת ישראל לחסוך למשלמי המסים את ההפסדים ולבקש השקעות וידע בינלאומיים, זומנו גופים זרים להשקיע. ורק אז, לאחר שנמצאו התגליות, התעורר ציבור המוחים בדרישות ה"מגיע לי". הצביעות חוגגת היות שהמפגינים דורשים בעלות ללא אחריות. איש אינו מציע, בשם הבעלות כביכול על המשאבים, לשלם ליזמים שהפסידו את כספם בקידוחים עקרים. כידוע, הכישלון יתום ולהצלחה אבות רבים.
באחת הפעמים הקודמות, שבהן הוגש בג"ץ לביטול ולשינוי תנאי הסכם עם יזמים פרטיים, השיבה המדינה: "מדינת ישראל משקיעה מאמצים רבים על מנת להוות יעד אטרקטיבי עבור משקיעים זרים. משימה זו אינה פשוטה, שכן המצב הביטחוני ועובדת היותה של ישראל שוק קטן יוצרים נתוני פתיחה לא קלים. נדבך נוסף וחשוב ביותר עבור משקיעים - ובמיוחד הזרים שבהם - הוא קיומה של סביבה עסקית ורגולטורית יציבה ונוחה לביצוע עסקים, אשר מאופיינת בוודאות תכנונית".
הרעה החולה של הכלכלה ושל הממשלה המקומית היא חוסר ההכרה בזכויות קנייניות, וסיכום אינו סיכום וחוזה אינו אלא המלצה נדיפה. אי הבנה זו עלולה לדרדר אותנו למצב של מדינות העולם השלישי, הסובלות מבריחת השקעות ויזמים. גם כשיש ביניהם אנשי הון ויזמים מקומיים, הם מעדיפים להשקיע במדינות שבהן נשמרות הזכויות הקנייניות מאשר לסכן את כספם במדינות המבססות הסכמים על חולות נודדים. אם דאגה אמיתית לעתידה הכלכלי של מדינת ישראל מפעמת בכם - הילחמו על כיבוד זכויות הקניין והניחו ליזמי הגז לממש את השקעותיהם.
הכותב הוא מנהל מרכז איין ראנד וממייסדי התנועה הליברלית החדשה