דו"ח שהוכן עבור חברת ויזה אירופה ופורסם אתמול מגלה כי ישראל התמקמה עם איטליה, עם פורטוגל ועם ספרד במקום לא מכובד, שבו היקף הכלכלה השחורה נאמד בכ־19 אחוזים מהתוצר במשק. במקרה של ישראל מדובר בכ־190 מיליארד שקלים.
כלכלה שחורה היא אחת התוצאות הבלתי נמנעות של ההגבלות שמטילה המדינה על החופש הכלכלי - בין שבאמצעות רגולציה והגבלות סחר ובין שבאמצעות מיסוי גבוה. לא צריך להיות כלכלן מדופלם כדי להבין שהתופעה רק תלך ותעמיק עם הגדלת הרגולציה והמיסוי.
על פי נתונים שפורסמו ב־2012 על ידי מכון ירושלים לחקר שווקים, הישראלי הממוצע עובד 192 ימים בשנה אך ורק כדי לשלם את מיסיו. אנו עובדים 27 ימים כדי לממן את תקציב הביטחון, 25 ימים למען שירותי הרווחה, 23 ימים למען החינוך ו־11 ימים למען הבריאות. 68 ימי עבודה מוקדשים אך ורק למימון החובות שנטלה המדינה על עצמה, אלו שעומדים לצמוח כעת עם הרחבת הגירעון בתקציב.
מכון הריטג' מנהל מדד הבוחן את החופש הכלכלי ברחבי העולם, וישראל נמצאת במקום ה־51 בקירבה לא מקרית לספרד, שבמקום ה־46, ולפורטוגל, שבמקום ה־67 - מדינות שהיקף הכלכלה השחורה בהן דומה. במדינות הממוקמות נמוך יותר במדד החופש הכלכלי דוגמת יוון (117) נאמד היקף הכלכלה השחורה בכ־31 אחוזים, ואילו במדינות הנמצאות בראש טבלת המדינות החופשיות כלכלית, למשל שווייץ וארה"ב, מדובר בשיעור של 10 אחוזים בלבד. המתאם בין חופש כלכלי לירידה באחוזי הכלכלה השחורה ברור.
באחד מן המערכונים החריפים של אפרים קישון מתוארת סצינה, שבה משלחת של תורמים מחו"ל מתארחת במשרדו של שר האוצר. השר מראה להם את חדר המצב, שבו נשמעת התרעה בכל פעם שאחד העסקים הקטנים בישראל מצליח לסגור עיסקה, כדי שיידעו לשלוח אליו את גובי המס. האורחים משועשעים מהבדיחה שהשר אירגן להם ובטוחים כי מדובר במתיחה, אך הוא מחייך במבוכה ומשתדל שלא להסגיר את העובדה שהוא אינו מבין את הבדיחה.
מדינת ישראל התקדמה כברת דרך ארוכה מאז הימים שבהם היינו צריכים אישור ממשלתי לכל פעולה כלכלית, אולם עדיין לא חילחלה ההכרה שהמדיניות היעילה ביותר למלחמה בכלכלה השחורה היא חופש. כאשר ביקשה המדינה להילחם במחסור במים העדיפו משרדי הממשלה להשקיע מיליונים בקמפיין הפחדה שהטיל את האשמה על אזרחי המדינה ה"מבזבזים", במקום לפתוח את השוק להקמת מתקני התפלה ולהסיר מכשולים מדרכם של היזמים, כדי שישחררו את המשק מתלותו במי גשמים ומאגרים. באותה מידה פונה הממשלה הנוכחית לפתרון הקל של העלאות מסים במקום לשחרר את השוק, להפחית מיסוי ולהוריד חסמים מפעילות מסחרית ומהשתתפות בשוק העבודה.
כעת, כשאנו רואים את הנתונים המדאיגים של היקף הכלכלה השחורה, צפויה התגובה הרפלקסיבית להיות הקצאת תקציבים למלחמה בהון השחור, השקעה במחלקות במס הכנסה ויצירת קמפיינים נוספים מסוג "האיש השחור", שיטילו את האשמה על אזרחי המדינה. מובן שלצורך מימון המהלכים הללו נצטרך לשלם עוד מסים ולהגדיל את המגזר הציבורי תוך כדי אובדן החופש והפרטיות, מהלך שתוצאתו הצפויה מראש הפוכה.
שוק שחור אינו גזירה משמיים, הוא תוצאה של התערבות ממשלתית האוסרת מסחר חופשי או מטילה עליו קנסות כבדים. אם מחר תקבע הממשלה שעל אזרחי ישראל לעבוד במקום 192 ימים בשנה 290 ימים בשנה כדי לשלם מסים, איש לא יופתע מכך שהיקף הכלכלה השחורה יצמח.
מה שאזרחי ישראל זקוקים לו אינו עוד קמפיין ממשלתי יקר שיטיף לנו מוסר, אלא צעד מוסרי ואמיץ של שחרור השוק והפחתת מסים וחסמים. אלו יאפשרו את השגשוג שיוביל לאיכות חיים טובה יותר, ויהפכו את ההתנהלות במחתרת הכלכלית למיותרת.
בועז ארד, מנהל מרכז איין ראנד(www.AynRand.org.il) וממיסדי התנועה הליברלית החדשה (http://www.liberal.co.il)
