מקורות באמ"ן סימסו לכתבנו

המסה של אנשי ביטחון לשעבר שהתארחו באולפנים מאז 7 באוקטובר היתה, ללא ספק, חריגה. תקופת מלחמה, שידורי החדשות גלשו באופן טבעי לשעות הקטנות של הלילה, ונדרשו מילים שיעבדו את ההלם הראשוני. אבל איש לא הכין אותנו לשפל שאליו הובילו הפרשנים הביטחוניים באולפנים. היו מי שעשו פוליטיקה, שקידמו קריירה, מאבק אישי, סדר יום או את "היום שאחרי". היו גם ימים ושעות שבהם לא היה ניתן לזהות כל קשר בין פרשנויות אינסופיות לבין המציאות, אבל נדמה שבאולפנים שררה הסכמה.

היחסים המורכבים בין הצבא לתקשורת, שכוללים גם תככים ואינטרסים פוליטיים, נובעים מהמבנה הייחודי של המנגנונים במדינה. בישראל, שבה כמעט כולם מגויסים, לחובה ולמילואים (כולל אנשי התקשורת), התקשורת שותפה בפועל באג׳נדה הביטחונית.

דובר צה״ל היא היחידה המקשרת בין אנשי התקשורת לאנשי הצבא (גילוי נאות, שירתי בה כקצינה). באופן כללי, בוגרי היחידה הטריים משתלבים כמעט אוטומטית במערכות העיתונים, ברדיו ובערוצי הטלוויזיה (אפשר לראות זאת בבירור בערוצים 11, 12 ו־13). מאוחר יותר חלקם יעשו מילואים, ועל הדרך יצברו מידע וקשרים, שיועילו כאשר יחזרו לעמדותיהם בתקשורת. דובר צה"ל לשעבר רונן מנליס הוא דוגמה לכך. לא מזמן השתחרר ממילואים ביחידה, ומאוחר יותר יחזור לעמדת הפרשן הביטחוני/פוליטי בתאגיד.

בד בבד, נוצרים גם קשרים הדוקים בין קציני צבא ואנשי תקשורת. בשבוע שעבר סיפק העיתונאי הבכיר אהוד יערי הצצה למהלך העניינים, כשאיים לכאורה על השרה מירי רגב ותוך כדי כך חשף את קשריו הענפים עם קצינים באמ"ן. בכירים במערכת הביטחונית שאנשי תקשורת חפצים ביקרם, זוכים לחשיפה ובדרך כלל גם מקודמים (אולי זה מסביר את מיעוט חובשי הכיפה בקרב בכירי הצבא). חלקם מגיעים אחר כך לפוליטיקה והקשרים האלה הופכים אפילו משמעותיים יותר.

בעידן שלפני 7 באוקטובר, בשיא המאבק הפוליטי, ראיונות שהתקיימו בכלי התקשורת שמו על השולחן את השאלה: למי יצייתו בכירי הצבא? הם ניסו לקבע היררכיה חדשה, שבה מערכת המשפט היא הריבון והצבא סר למרותה. את המהלך הזה השלים השבוע ביהמ"ש כשמיקם עצמו מעל המחוקק בפסילת עילת הסבירות ברוב של שופט אחד בלבד.

בהיררכיה החדשה שנוצרה, בכירי הצבא מרגישים מחויבים פחות לתת דין וחשבון לנציגי הציבור. אפשר היה לראות את זה בתגובות של ראשי מערכות לשאלות שנשאלו על ידי חברי כנסת ושרים. על אף הלגיטימיות של שאלות השרים, דאגו כלי התקשורת להוקיע אותם כמי שתוקפים את הצבא בזמן מלחמה. בתקופות אלה, הצבא והתקשורת נשענים זה על זה ופועלים בהרמוניה כדי לנצח במלחמה. הפעם, שיתוף הפעולה נועד גם כדי לנצח במאבק הפנימי שהוגדר כסכנה. הבחירה על מה לדבר ומתי, הן בתקשורת הן בצבא, תלויה בערכים המשותפים ששני הגופים האלה רוצים לקדם.

ניכר שבכירי הצבא רואים עצמם כאחראים לא רק לפעילות הצבאית, אלא גם לכינון המוסר והערכים הלגיטימיים. בשיתוף התקשורת ומערכת המשפט, הם עובדים עכשיו כדי לרסן את הסנטימנט המתפרץ של לאומיות, שהם מזהים כלאומנות

פרץ הרגשות הלאומיים והדתיים שהתעורר במלחמה מפתיע את כולם, אך עבור צה"ל זוהי מכה של ממש. תופעה שיש לרסן אותה, לשלוט בה, אולי אפילו למגר אותה. הרמטכ"ל, שבושש לצאת אל הציבור נוכח גילויי הסרבנות בצבא, הזדרז לצאת בתגובה לאירועים שבהם חיילים החצינו רגשות דתיים ולאומיים. שיחות הנזיפה שקיים עם חיילים ומפקדים היו פומביות ונדונו באולפנים. הדיונים נועדו כדי לכונן מחדש את המוסר החילוני האוניברסלי של הצבא.

ניכר שבכירי הצבא רואים עצמם כאחראים לא רק לפעילות הצבאית, אלא גם לכינון המוסר והערכים הלגיטימיים. בשיתוף התקשורת ומערכת המשפט, הם עובדים עכשיו כדי לרסן את הסנטימנט המתפרץ של לאומיות, שהם מזהים כלאומנות, ושל דת, שהם מזהים כמשיחיות. הסנטימנט הזה מזוהה באופן מובהק עם הממשלה, עם נציגי הציבור, עם הציבור וכעת גם עם החיילים.