מצרים היא ארץ עייפה ויגעה. קרני השחר שעטפו את כיכר תחריר בחמימות של התחלה חדשה גוועות, ומצרים המודרנית צריכה להמשיך בחיפושה הסיזיפי אחר מודרניות, זהות ועוצמה לאומית. לא מהפכה פתאומית היא הסכנה כאן, אלא נפילתה של מצרים שוב אל ערש תולדות אכזבותיה. כיצד יגיב לכך הפעם העם המצרי, רווי האידיאולוגיה אך למוד התסכול והאכזבה מהפוליטיקה ומהכלכלה האזורית? ככל הנראה, באלימות מתמשכת.
מצרים השוקעת נשענת על תחושה של זהות לאומית מובחנת. ואולם השקפות העולם הדתיות לא פינו לחלוטין את הזירה עבור רעיונות ודפוסי מחשבה לאומיים מודרניים. אלו וגם אלו מתחרים ביניהם בשוק הרעיוני ללא הפסקה.
במשך תקופה ארוכה הלאומיות שימשה סוכן ראשי לרעיונות מערביים: מודרנה, קידמה והזכות להגדרה עצמית, כמו גם השליטה של האדם על גורלו - לב־ליבו של הרעיון החילוני. לאומיות המדגישה שפה או טריטוריה כגורמים קוהסיביים (מלוכדים) של הקהילה הפוליטית. הדת נדחקה לשוליים והפכה לגורם אחד מיני רבים במורשתה התרבותית של מצרים. לא שאין מקום לדת במורשת התרבותית ובדגם הלאומי של עבד אל־נאצר, אלא שזו זזה לשולי הזהות.
ניסיון ה"נורמליזציה" של התנועות האיסלאמיסטיות ופשרותיהן מול השלטון יצרו קבוצות שוליים שהקצינו לא רק אמצעי אלימות וטרור, אלא גם את הדיכוטומיה בין האיסלאם למערב. התנועות החדשות עזבו את המסר האוניברסלי של האיסלאם בראשית דרכו, זה שביקש לבטל את מדינת הלאום ולאחד את שורות האומה באמצעות הכשרת לבבות וחינוך, ובחרו על פניו את הפרטיקולריזם הלאומי וההתפשרות על קיומה של מדינת הלאום. למרות זאת, אחיזתה של הזהות האיסלאמית חזקה הרבה יותר בחברה האזרחית. לראיה, תוצאות הבחירות ומשאל העם במצרים בשנה החולפת, שבהם זכתה תנועת האחים המוסלמים. סיבה נוספת לזכיית האחים המוסלמים התבססה על מגמה חוזרת בעולם המוסלמי בעיתות חירום: נטייה לחזור למקורות, משמע לישות המוגדרת באמצעות האיסלאם, ולא באמצעות לאומיות. האיסלאמיזציה המחודשת, שבאה גם הפעם מ"למטה", היא בראש ובראשונה דרך לבנות מחדש זהות בעולם שאיבד ממשמעותו ונעשה לא מוכר ומנוכר.
האם אפשר לאחד את עמק הנילוס? האם הלאומיות המצרית המודרנית וכמיהתה לייחוד תעמוד בנטל מורשתה הדתית-איסלאמית? הדרך לשינוי המצב הפוליטי, החברתי והכלכלי היא מדממת ורצופה בהקצנת האלימות. עשרות ההרוגים בשבוע שעבר הם תולדה של סכסוך היסטורי בין שני זרמים, שתוצאת התנגשותם לאורך השנים היא אלימה ומסוכנת. אם המצב יימשך כך, מצרים שוב תפסיד הזדמנות אמיתית לשינוי. החושך שוב יעטוף את הארץ, המים ביאור יהפכו לדם והיא שוב תקריב את בניה על התנגשות בין זהויות ואידיאולוגיות, בלי להבטיח עתיד טוב יותר לדור הבא.
הכותב הוא חוקר בתוכנית צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו