מזג האוויר די הפכפך בימים אלה בגרמניה. השמש מציצה לה מבעד לעננים, משהו בין אביב לסתיו. בית המלון שלי נמצא מרחק קצר מהאנדרטה המרכזית המציינת את זיכרון שואת יהודי אירופה. בימים האחרונים יצא לי לעבור על פני האנדרטה הזו כמה פעמים. הצעירים הגרמנים יושבים מעת לעת לתפוס קצת שמש במתחם האפור שנבנה במרכז העיר, לא הרחק מהמקום שבו חצתה חומת ברלין את גרמניה למערב ולמזרח עד סוף שנות ה־90. האנדרטה תמיד נמצאת שם כדי להזכיר לסינים, ליפנים, לצרפתים וגם לגרמנים המקומיים שהאווירה הססגונית של העיר המיוחדת הזו היתה פעם קודרת. מכאן יצאו התוכניות להשמיד את משפחתי, שהתגוררה בפולין, ומכאן יצאה התוכנית להשמיד את היהודים באשר הם.
אתמול בשעות הבוקר, רגע לפני שאני אורז את המזוודות כדי להתחיל את הדרך חזרה לישראל, קיבלתי שיחות טלפון בהולות. על הקו - התחקירנית של גלי צה"ל: "אנחנו רוצים לראיין אותך בעקבות התמונה הקשה שהתפרסמה היום בכל העיתונים בישראל". עצרתי שנייה. אמרתי לה שאשוב אליה, בדקתי מה התפרסם, ועיניי חשכו. בינתיים גם שלחו לי את התמונה לטלפון הנייד. לא האמנתי. משפחה יהודית יושבת בבריכה שבמרכז האנדרטה לזכרם של 72 הלוחמים שהיו עם בני במסוק היסעור באותו חורף מר של 1997, ורוחצת להנאתה. בשנים האחרונות כבר ראיתי אנדרטאות עזובות, ראיתי בדלי סיגריות, כתובות גרפיטי, אבל תמונה כזאת לא ראיתי. ילדי המשפחות יושבים במימי האנדרטה כדי להתרענן מהיום החם והמהביל בצפון. נכון, מזג האוויר הים־תיכוני יכול להעביר אדם על דעתו, אבל האם אפשר בשם החופש לעשות מנגל על מצבה, או שבשם הכיף והטיפשות להשתכשך במימי האנדרטה? כשראיתי את התמונות הרגשתי כאילו מישהו חוגג על דמי, על דמם של החללים, כאילו חוגגים על הזיכרון שלהם. מישהו חילל את המקום הקדוש הזה, מקום שאליו נפלו באבחת חרב 73 לוחמים וטייסים.
דמם של החללים זועק, הוא זועק כי האדישות והבורות הן שורש הרע בכל חברה. אנחנו, במסגרת ארגון יד לבנים, עושים הכל כדי להנחיל את מורשת הבנים שנפלו. אנו מקיימים עשרות כנסים, אינספור ימי עיון וסדנאות, מפיקים תמונות, ספרי זיכרון, אלבום נופלים. עושים הכל כדי שהחיוך המלווה את הזיכרון שלנו לא יימחה מעל פני האדמה. ואז מגיעה משפחה, עם מיטלטליה, ופשוט מטביעה את הזיכרון. המים בבריכה הקטנה רדודים, כמו אותה משפחה רדודה חסרת ערכים ותרבות.
אומרים שדרך ארץ קדמה לתורה, ובמקרה הזה מדובר במשפחה חרדית. אני יודע שאין זה נבון להכתים ציבור גדול משל היה בעל גוון ודעה אחת. עם זאת, האם אותה משפחה היתה מתנהגת כך אילו היה תלוי באותו מקום שלט קטן שעליו כתוב "מקום קדוש", או "זהירות - כאן נמצאו שרידים של עצמות מלפני 4,000 שנה"?
לא, הם לא היו נכנסים. כי מישהו בעבר הסביר להם שלא מתעסקים עם היושב במרומים. ואני מכבד מאוד את האדם המאמין, זה הירא שמיים המקפיד בקלה כבחמורה. זה הרואה בדרך ארץ קודמת לתורה. נכון, לא כתוב באף אחת מעשרות ומאות המצוות שאסור לקפוץ למי אנדרטאות. אבל כתוב שאדם אחד שהלבין פניו של אדם ברבים כאילו שפך את דמו. אני מרגיש ששפכו את דמי.
אני מודה למפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו, שקיבל את התלונה שהגשתי אתמול ובחר לפתוח בחקירה פלילית של האירוע הקשה באנדרטה לזכר נופלי אסון המסוקים. ואני? אספתי את הדברים שלי בברלין, עברתי שוב במונית בדרך לשדה התעופה על יד האנדרטה, ולא יכולתי שלא להבחין כי המקום נקי מטופח. אין מנגלים. אין בריכה.
הכותב הוא יו"ר ארגון יד לבנים; שכל את בנו סגן קובי בן שם באסון המסוקים