על הדיון הציבורי בישראל השתלט "שיחדש", המצמיד תיאורים מנותקים מהמציאות לאירועים חדשותיים. בייחוד בולט הדבר בדיון הכלכלי שהתנחל על תשתית של בורות ואי הבנה של חלקים נרחבים בציבור - שלא תמיד בטובתו.
כאשר פורסמו הידיעות על הגזירות הכלכליות לאחר הבחירות האחרונות לכנסת, העבירו אמצעי התקשורת דיווחים דרמטיים על ה"קיצוצים" המתוכננים ועל הכאבים הנכונים לנו בשל הצורך לרסן את התקציב הגירעוני של מדינת ישראל - גירעון של 40 מיליארד שקלים המערער את כלכלת ישראל. בפועל, מה שהתרחש היה הפוך בתכלית; תקציב 2014-2013, שנתפס כ"קיצוץ" על ידי שטף הדיווחים, היה בעצם הגדלה של מסגרת החוב. במקום הקטנה של התקציב, התבצעה בישראל הגדלה בהיקף חסר אח ורע בכלכלות המערב, של כשבעה אחוזים. במקום תקציב שהיה אמור להיות מוקטן, הוגדל התקציב ל־388 מיליארד שקלים, ובשנת 2013 הוא אף הוגדל יותר עד כדי 408 מיליארד שקלים.
חלק מכלי התקשורת מכרו לציבור הגדלה של תקציב המדינה כקיצוץ, ואילו בימים אלה אנו חוזים בסיבוב נוסף של "שיחדש", המספר לנו שהעלאה מתוכננת במס ההכנסה שלא תתממש היא בעצם "הפחתת מסים" ו"הקלה על מעמד הביניים". שר האוצר לפיד בישר לציבור ש"הצעד האחראי הוא לא רק להעלות מסים, אלא גם להורידם". במציאות שבה למילים יש משמעות, המצב הוא שונה. בפועל לא הורידו מסים, ההפך. בשנה הקרובה אמורים לעלות מסי החברות מ־%25 ל־%26.5, ונראה שמה שיבוטל הוא העלאה מתוכננת של מס ההכנסה ליחידים ולעצמאים. התוצאה בשורה התחתונה: עליית מסים, גם אם קטנה מהצפוי, שתשפיע על מי שרוכש מוצרים ושירותים מחברות שישלמו מעתה יותר מס, שיגולם במחיר המוצרים.
בקרב אנשי התקשורת בישראל יש מי שהתרעמו על המנהג הנפסד הזה ועל שימושיו הפוליטיים. בשנת 2012 נכתב בדף הפייסבוק של המועמד לפיד, בשמו: "כמה פעמים עוד ימכרו לנו אותו תרגיל משומש? שטייניץ מודיע שהוא יעלה את מס ההכנסה למעמד הביניים, מחכים כמה ימים, ואז נתניהו מודיע שהוא מבטל את העלאת המס כדי להראות שהוא 'קשוב לרחשי לב הציבור'. הם באמת חושבים שאנו לא מבינים שהם מתאמים את זה ביניהם מראש? לא עדיף שבמקום זה הם יתייעלו... ויחסכו לנו מאות מיליונים בשנה?"
גם לפיד בזמנו לא נגע בשורש הבעיה - השיטה שבה מוצגים לציבור על ידי התקשורת, ללא ביקורת, אור כחושך וחושך כאור. הפגיעה שיש בדיווחים אלה, ההופכים מילים לחסרות משמעות, היא יסודית ביותר באמון בין הציבור המבקש להשכיל לבין המציאות ולדיווחים עליה. פגיעה כזו מאיימת לא רק על התנהלות ציבורית ראויה, אלא על יסוד האמון התומך בכלל שיתופי הפעולה וההתנהלות בחברה הישראלית.
האחריות להתנהלות זאת מונחת בעיקר לפתחם של העיתונאים והאינטלקטואלים, שאמונים על הספקת מידע אמין ומדויק לציבור. ציבור שאינו מבין את המתרחש סביבו יתקשה לפעול בצורה מושכלת כאשר יתבקש לשוב ולבחור את נציגיו ולדרוש מהם דין וחשבון מדויק על פעולותיהם.
הכותב הוא מנהל מרכז איין ראנד בישראל ומייסדי התנועה הליברלית החדשה