1 חבר חכם אחד, שראה מאות אם לא אלפי משחקים של הפועל ת"א, הודיע לי כבר אחרי המחזור החמישי שרן בן שמעון "הוא לא סתם מאמן גרוע, אלא המאמן הכי גרוע שהיה להפועל ב־40 השנים האחרונות". גיחכתי עליו. הסברתי לו ברצינות תהומית שלמרות התוצאות הלא מרשימות, רואים בקבוצה הזאת יסודות של משהו חיובי: הנעת כדור, לחץ פה ושם. אבל הוא התעקש. "מילא הכדורגל מזעזע, אבל כשהוא פותח את הפה זה הרבה יותר נורא". הוא צדק ואני טעיתי, ואתמול גם הגיע הצדק הפואטי.
כן, הברברת חסרת התכלית של בן שמעון גרמה לכך שדווקא במשחק היחיד בשבועות האחרונים שהוא באמת יכול לבוא ולהגיד בסיום שהקבוצה שלו שיחקה טוב, אף אחד כבר לא מאמין לו. לא האוהדים שכבר מקווים שילך ואפילו לא השחקנים שלו, שצוחקים עליו מאחורי הגב בחדר ההלבשה. טוב, אולי ככה זה כשצועקים "צמרת" ו"קבוצה חזקה" לכל מיקרופון רענן מאז מתחילת העונה בלי שום כיסוי. זאב זאב, כבר אמרנו?
2 היו להפועל ת"א תקופות שחורות, אבל גם בהן אני מתקשה לזכור אותה סופגת שלישיות ורביעיות בבלומפילד. מדובר בשפל מדרגה שלא זכור כבר שנים, והאחראי המרכזי לכך הוא בן שמעון, שקיבל אחריות מלאה על בניית הסגל, וכשל ובענק. לחיימק'ה נגמר הכסף, אז כדי לפתור את הפלונטר רב"ש חייב לקבל עליו אחריות ולהתפטר, אפילו שאת הפרק הזה לא מלמדים באשראם. שם, כזכור, מתעמקים יותר בקטע של גניבת דעת. כמו למשל שליאור לוי הוא מגן שמאלי. ואתמול הוא שיחק בתפקיד הטבעי שלו בצד ימין.
3 ראיתי את הפועל ב"ש לא מעט פעמים העונה ואני עדיין מתקשה להבין את שיעור צבירת הנקודות שלה. ברור שיותר נוח לה לשחק בחוץ מול יריבה שחושבת התקפה כי אז יותר קל לה לעקוץ עם החלק הקדמי המהיר שלה, אבל מעולם לא ראיתי קבוצה שמדורגת שנייה בטבלה שהאסטרטגיה שלה היא לוותר על מרכז השדה.
נכון, בעיטות העונשין של סיראז' נאסר ונגיחות מקרנות של מאור בוזגלו סידרו לה ניצחונות דחוקים ששמים אותה איפה שהיא נמצאת היום, אבל אם לא תתחזק בקשר מרכזי אמיתי בפגרה, זה לא יחזיק עד סוף העונה. מצד שני לב"ש יש בדיוק את מה שלהפועל אין: הגנה מתואמת וגבוהה, שעמדה בלי בעיות מיוחדות בלחץ של המארחים, וחוד קטלני שעושה שער מכל כמה הזדמנויות. איפה דובב גבאי ואיפה איתי שכטר?
4 אבל מי ששוב גנב את ההצגה אתמול בבלומפילד הוא השופט אוראל גרינפלד, בתצוגה שהיא המשך ישיר לבושות שעושים חבריו כל מחזור. שני פנדלים ששרק, אחד גבולי ואחד סופר גבולי, חרצו בעצם את גורל המשחק, ועוררו געגועים למאיר לוי ולדני קורן, שגם בגילם הנוכחי היו מנהלים את המשחק הזה טוב יותר ממנו.
