עובדי משרד החוץ מסלימים את העיצומים שהם נוקטים ומכריזים על סגירת נציגויות ישראל בעולם, ישראלים רבים כבר נפגעו מאופן התנהלות העובדים במשרד וכעת תוחמר הפגיעה. למרות החשיבות של הזכות לשבות כאן מדובר בהשבתה בלתי לגיטימית שכן עובדי המשרד, כמו גם עובדים אחרים בשירותים ציבוריים חיוניים המוחזקים כמונופול ממשלתי מנצלים לרעה את הכוח המוגזם שבידיהם.
בשוק עבודה תחרותי יש בלמים ואיזונים: כאשר מועסק דורש העלאה בשכרו או הטבות בתנאי עבודתו מתנהל משא ומתן המתייצב בנקודת איזון בו עבודת העובד עדיין רווחית והשכר מבטא את המקסימום שהמעסיק יכול לשלם על מנת להחזיק את העובד. מנגנון המחירים בשוק הנקבע על ידי כלל השחקנים בשוק מגדיר את גבולות הגזרה וחריגה מהם תערער את קיום העסק, במצב זה לכל הצדדים יש אינטרס לשמור על רווחיות העסק.
אולם בשירות הציבורי ובמונופולים הממשלתיים אין גבולות לכוח הסחיטה ואין לצדדים אינטרס למזער הפסדים. בעוד משלם המיסים הממן את השכר, התנאים והתנפחות המנגנון אינו נהנה מזכות עמידה במשא ומתן, נציגי המדינה החותמים הסכמים, אינם רואים את הנזק הכלכלי הנגרם על ידי ההטבות שהם מחלקים בתלוש שכרם ואף זוכים לתמיכה פוליטית מקבוצות בעלי עניין.
הפתרון הוא מנגנון התאמה לתפקידים דומים ולתפוקות דומות בסקטור הפרטי תוך לקיחה בחשבון של כל ההטבות הבלתי נראות של המגזרים השונים (כגון קביעות, ביטחון בעבוד, מוניטין ויוקרה). כל עוד הסקטור הציבורי יציע שכר דומה לעבודה דומה יהיו מספיק עובדים שיהיו מוכנים לעבוד במגזר הציבורי ולעובד שאינו מרוצה מן התנאים תמיד נמצאת דלת פתוחה למעבר לסקטור הפרטי.
הסקטור הציבורי בישראל הוא המעסיק הגדול ביותר בישראל, כ- 800 אלף עובדים. אזרחי ישראל זקוקים וזכאים להגנה מפני הפגיעה הרעה של העובדים המוכנים להשבית שירותים חיונייםתוך גרימת נזקים כבדים. לעיוותי השכר הרבים שהצטברו בסקטור זה יש השפעה מכרעת על רמת החיים בישראל ועל יוקר המחייה. צמצום דרסטי בסקטור זה והגבלת זכות השביתה בו הינם צורך חיוני ודחוף.
הכותב הוא מנהל מרכז איין ראנד וממייסדי התנועה הליברלית החדשה
