הקרבות הקשים ברצועת עזה מתנהלים אי שם בדרום. חלק מאיתנו קרובים יותר להדי הפיצוצים, אחרים עוקבים מרחוק. רבים לא עוצמים בימים אלה עין מרוב דאגה, אחרים חשים על בשרם את המערכה בעת שאזעקה מפלחת את האוויר. אבל אצלנו זה קורה כל הזמן.
בין יירוט לפיצוץ מגיעים אלינו הפצועים. תחילה בטפטוף ואחר כך בזרם בלתי פוסק. כאן זה הבית השני שלהם. כאן, בבתי הלוחם של ארגון נכי צה"ל, שורות הרוח ואחוות לוחמי מלחמת העצמאות, ששת הימים, יום כיפור, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה - ועכשיו גם מבצע צוק איתן.
הקולות משדה הקרב במבצע צוק איתן מגיעים עד לכאן, ובעקבותיהם הדאגה. בקרוב, כשתשכך האש, תתחיל המלחמה האישית של כל אחד ואחד - מלחמת השיקום. הפצועים "הוותיקים" יקבלו את פניהם של "החדשים" באהבה ובזרועות פתוחות בבית הלוחם - הבית שבו הכל אפשרי. בעוד רגע קט יסיימו הלוחמים והפצועים של עמוד ענן ושל עופרת יצוקה להכין את השי שיגישו בבתי החולים לפצועי צוק איתן. כך נוצר הקשר הראשוני. קשר חזק ובלתי ניתן לניתוק. הם יבואו מצוידים באהבה, ברצון לתמוך, לעודד, ובעיקר לומר "אחים אנחנו", ועוד תראו שעבורכם, כמו עבורנו לפניכם, השמיים הם הגבול.
* * *
בשעת מלחמה מקבל הבית הזה משמעות נוספת עבור הפצועים ועבור בני משפחותיהם. אמנם לאורך כל השנה, משעות הבוקר המוקדמות, ממלאים פצועי צה"ל את בתי הלוחם - מי לטיפולים, מי לחוגים ומי למפגש חברים על כוס קפה. אך הלוחם ששב משדה הקרב בכיסא גלגלים ומתחיל את השיקום אצלנו, יודע שיהיה מי שישלוף אותו בזריזות מהטיפול ויסיע אותו למרחב המוגן בעת האזעקה. הפצוע בנפש, שיקפא על מקומו בהישמע קולות המלחמה, יודע שיהיה מי שייגש אליו, ישים יד בטוחה על כתפו וילך איתו למקום מבטחים.
לאחרונה, שיתף אותי בנו של פצוע צה"ל בחווייתו האישית, כילד לאב קטוע רגל. הוא סיפר לי שבית הלוחם היה המקום היחיד שבו הרגיש הכי טבעי בעולם לראות את אביו קופץ לבריכה בעוד הפרוטזה שלו ממתינה על שפת הבריכה, ואיש לא ראה בכך משהו יוצא דופן.
אני יודעת שאלה הם ימים מבלבלים, קשים, מורכבים - עבור כל אזרחי ישראל, אולם בעיקר לפצועים ולבני משפחותיהם. הרבה אי ודאות, אי שקט, דאגה וחוסר מנוח. הכל מתערבב. הלוחמים ללא חת, הבנים היפים של כל אם ואב שנפצעו, נכנסים לפרק חדש בחייהם. חלקם, לצד הפציעה הפיזית, איבדו גם חבר או מפקד בקרב. הכאב גדול. עם למוד קרבות אנו, ונדע לקבל אותם באהבה גדולה.
ממדינות שונות מגיעים לכאן, לבתי הלוחם בישראל, כדי ללמוד על המודל הייחודי בעולם, כדי להבין כיצד משקמים פצועים באווירה של בית ובשיתוף המשפחה הגרעינית. לפצועים שלנו, למי שגופו נפגע בקרב, אני אומרת: הרימו ראש, חייכו, ניתן לכם כל מה שמגיע ונדרש, נפתח עבורכם עולמות חדשים שלא הכרתם. אתם תיתנו לנו את הכוח, ואנו נשיב בחזרה.
הכותבת היא מנהלת בית הלוחם תל אביב, ארגון נכי צה"ל