ביום חמישי האחרון, בעודי יושב בסלון ביתי וצופה בטלוויזיה, קיבלתי מסרון בזו הלשון: "לסגור חלונות ולהישאר בבתים - יש דליפת אמוניה באזור התעשייה עמק חפר".
בדיקה מהירה בערוצים השונים ובאתרי החדשות גילתה לי שמדובר באירוע מהגדולים שהתרחשו בארץ בשנים האחרונות. לאחר כארבע שעות של סגר התברר שדליפת האמוניה התרחשה במפעל הוד חפר - משחטת עופות ענקית - וכי הדליפה עלתה בחייו של כבאי, עשרות נפגעים ואלפי תושבים שנאלצו להיסגר בבתים במשך שעות ארוכות תוך כדי שנאסר עליהם להפעיל מזגנים. רבים מהם היו בחרדה אמיתית וחשו את ריחה החריף של האמוניה.
האמוניה היא נוזל אשר בצורתה הגזית משמשת למערכות קירור גדולות, ונעשה בה שימוש רב מאוד בתעשיית המזון ובתעשייה הכימית בכלל. האמוניה רעילה וקורוזיבית בריכוזים גבוהים, וגורמת לפגיעות קשות במערכת הנשימה. בשנים האחרונות היו כמה אירועים של דליפת אמוניה, רובם ככולם ללא נפגעים קשים, אך כולם במפעלים בתחום המזון, כגון ייצור גלידות ואחסון וייצור בשר. גם ביום שישי התרחש אירוע במפעל טמפו לייצור משקאות - אירוע שנגמר ללא נפגעים.
האמוניה היא בבחינת סדין אדום לארגונים הירוקים בישראל, ובעיקר לאלה הפעילים בצפון הארץ ובמפרץ חיפה בפרט, ולא בכדי; אם במפעל הוד חפר מאוחסנים כ־60 טונות של אמוניה, הרי במפרץ חיפה סמוך לקו המים ובמרחק קילומטרים ספורים מריכוזי אוכלוסייה ענקיים, מרכזי בילוי ועסקים, עומד לו זה שנים מיכל האמוניה של מפעל חיפה כימיקלים הידוע לשמצה, ובו כ־12 אלף טונות של אמוניה נוזלית! המיכל, שמספק את מרבית האמוניה למפעלי התעשייה השונים ברחבי הארץ, היה מוקד למאבקים סביבתיים ארוכים וממושכים, אשר התנהלו בערכאות שונות במשך שנים ארוכות כדי לסלקו. בסופו של יום ולאחר לחץ ציבורי ארוך שנים החליטה ממשלת ישראל לסלק את המיכל ולהקים מפעל לייצור אמוניה בנגב, הרחק מריכוזי אוכלוסייה וסמוך למפעלים התעשייתיים הזקוקים לאמוניה בתהליכיהם השונים.
אבל האמוניה היא משל לכלל נושא החומרים המסוכנים וניהול הסיכונים בתעשייה בארץ. רק לדוגמה - לא הרחק ממיכל האמוניה במפרץ חיפה עומדים שני מיכלים נפיצים ומסוכנים לא פחות של אתילן, המשמשים את התעשייה הסמוכה. במילים אחרות - סיכוני התעשייה הם רבים מאוד ומגוונים ויש לנהלם באופן מושכל ונכון. הרגולטור האחראי לכל תחום החומרים המסוכנים במדינה הוא המשרד להגנת הסביבה. המשרד מטפל במניעת תקריות הנוגעות לחומרים מסוכנים ומזעור השלכותיהם על הסביבה על ידי מערכת רישוי ארצית לעיסוק בחומרים מסוכנים, והוא שמציב את התנאים לרישיון העסק למפעלים בתחום החומרים המסוכנים.
הדרך שבה תוכל המדינה להמשיך לקדם את פיתוח התעשייה בישראל, ומנגד להקטין את הסיכונים הגלומים בתעשייה, היא למצוא את התמהיל הנכון של מיקום התעשייה מול ריכוזי האוכלוסייה, על ידי תכנון בטיחותי וסביבתי, שמביא בחשבון אחסון וריכוז חומרים מסוכנים סמוך לאוכלוסייה החיה בקרבתם. תאונות ימשיכו להתרחש, השאלה היא כיצד אפשר להקטין את השלכותיהן למינימום האפשרי.
