שלשום חווינו מחדש את הבריונות של ערוץ 10. בניגוד לחוק, אשר אוסר על בעל זיכיון להשתמש במסך למטרותיו, החליט מי שמחליט בערוץ והחשיך את המסך על ידי שקופית המאיימת על ראש הממשלה אם לא ייענה לדרישות שלו.
במה מדובר? הערוץ התחייב בפני הכנסת רק לפני כמה שבועות לשלם עד סוף השנה האזרחית את חובותיו לרשות השנייה. אם לא יעשה זאת, קובע החוק שהוא לא יהיה רשאי לקבל רישיון שידורים. גם אם ישלם את החוב המיידי של 36 מיליון שקלים, לא ברור שמועצת הרשות השנייה תאשר את העברתו למעמד של מקבל רישיון לשידורים לנוכח התנהלותו.
הערוץ טוען שישלם, אך בתנאי שיאשרו מראש מתן רישיון. הדבר דומה לאדם שקנה מקבלן דירה ולא שילם את תשלומי הביניים, בכל פעם בתירוץ אחר. הקבלן בטוב ליבו דחה לו בכל פעם את התשלום. לקראת סיום הבנייה דרש הקונה מהקבלן לקבל את הדירה עם מתן התשלום האחרון, אף שלא קיים את מחויבויותיו בעבר. הוא אף מאיים עליו להוקיעו ברבים כנושה של אדם מסכן ועני, אם לא ייענה לדרישותיו.
• • •
ערוץ 10 הוא עבריין מועד. בשנת פעילותו הראשונה לא עמד במחויבויות התוכן שלו. בדו"ח הרשות השנייה לשנת 2002 נכתב: "במשך שנת הזיכיון השנייה של הערוץ הוא יעמוד בכל התנאים שתקבע המועצה, ולא - יישלל זיכיונו. אם יעמוד הערוץ בכל מחויבויותיו, 'תימחקנה' המחויבויות שהוטלו עליו בשנת הזיכיון הראשונה, שנת 2002, שלא עמד בהן".
גם בשנת 2003 לא עמד הערוץ בהתחייבויותיו, ולכן תוקן חוק הרשות השנייה באופן שימחק אותן לערוץ בשתי שנותיו הראשונות, בתנאי שהערוץ יעמוד בהתחייבויות מיוחדות שנקבעו לחודשיים בלבד: נובמבר 2003 ועד ינואר 2004. בחודשיים אלו עמד הערוץ בהתחייבויותיו, אך דו"ח הרשות לשנת 2004 מראה שבראייה שנתית הערוץ שוב הפר את התחייבויותיו.
בשנים 2010-2005 "סחב" הערוץ את חובותיו לרשות השנייה בקושי רב. בדו"ח הרשות לשנת 2009 נכתב כי בשנה זו מילא הערוץ בפעם הראשונה מאז היווסדו את כל דרישות הסוגה העילית.
• • •
הזיכיון שניתן לערוץ 10 היה אמור להסתיים ב־2010, ומכרז חדש היה אמור להתפרסם. במקום מכרז, אשר קרוב לוודאי היה גורם לסגירת הערוץ ולמתן זיכיון לגורם אחר, הוחלט להאריך אותו בשנתיים נוספות. הערוץ עמד בדרישות התוכן מאז ההארכה ואף זכה לעדנה ברמות הצפייה בו, אך הוא לא עמד במחויבויות הכספיות.
למזלו, תאריך פקיעת הזיכיון חל סמוך לבחירות 2012. הערוץ הפגין מול שר האוצר דאז, וגם אז השחיר את המסך בניגוד לחוק. חבר הכנסת איתן כבל העיד אז כי הפוליטיקאים לא עמדו בלחץ הציבורי לפני הבחירות וויתרו על חובות של מאות מיליוני שקלים תמורת הבטחה של הערוץ כי הבעיה לא תחזור על עצמה פעם נוספת.
הבטחות לחוד ומציאות לחוד. החובות תפחו, ושוב לפני שלושה שבועות חזר הנושא לכנסת. שוב בלחץ בחירות ועדת הכלכלה הפחיתה את מחויבות התוכן של הערוץ ב־130 מיליון שקלים, וזאת לאור הבטחת הערוץ שמצא משקיע. המשקיע לא נמצא, והערוץ שוב נוקט אמצעים בריוניים כדי להבטיח את המשך קיומו.
• • •
אין זה מתפקידה של המדינה להציל חברות מסחריות הנתונות בקשיים. הצלות ראויות רק כאשר קיום הפסדי של חברה מגן על אינטרס ציבורי מובהק. במקרה של ערוץ 10, המצב הפוך: המסר הציבורי שבא מערוץ 10 הוא שאין צורך לקיים חוזים, שאין משמעות למכרזים ממשלתיים כי תמיד אפשר להפר אותם ולבקש הנחות לאחר מכן. ציבור עובדים קטן בעל יכולת תקשורתית יכול לעשוק את המדינה במיליארד שקלים ויותר, וכל זאת בשם "חופש הביטוי".
הגיעה העת לומר די. אל תאיימו עלינו ועל הפוליטיקאים.
אלי פולק הוא יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת www.imw.org.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו