התותחים רעמו עם הודעתו של בנט על שריון אלי אוחנה. אחד מחברי הכנסת, זבולון כלפא, אף הרחיק לכת ופרש מהבית היהודי. פרש, לא פחות. ואני תוהה, למה בעצם?
מדוע לא רעמו התותחים ולא פרשו הבכירים ולא צקצקו הלשונות כשינון מגל הצטרף לפוליטיקה? או שרון גל, או יאיר לפיד, עופר שלח, זוהיר בהלול, סתיו שפיר, מרב מיכאלי, שלי יחימוביץ וכו'?
מילים רבות נכתבו - ולכן לא אכביר את מילותיי - על עדתיות או התנשאות על כדורגלנים בקרב אנשי תקשורת וחובשי כיפה אשכנזים, אלא אומר שמול עינינו מתרחש תהליך מעניין וטבעי. כניסת אוחנה לפוליטיקה הישראלית מסמלת את המעבר של החברה הישראלית מחברה צבאית לחברה אזרחית.
הכנסת הולכת ומתרוקנת מגנרלים. מצטרפים אליה כדורגלנים, שדרנים, סטודנטים, עיתונאים ואזרחים מהשורה. מבית נבחרים שכרטיס הכניסה שלו היה מספר הפאלפלים בצבא ההגנה לישראל ומספר הקרקפות על הכידון, הפך הבית לתערובת תוססת, שוצפת ועמוקה של סוגי האזרחים החיים כאן. מבית הומוגני חד מחשבתי וממדי לבית עם עושר אינטלקטואלי ואיכות רגשית. ומסתבר שהאנשים הללו גם מוכיחים את עצמם.
סתיו שפיר, סטודנטית רועמת ומובילת המחאה התגלתה כח"כית מצוינת, אורלי אבקסיס לוי התגלתה כמנהיגה עשירה באינטלקטואל, איילת שקד, עופר שלח, יאיר לפיד וכל אותה גוורדיה חדשה הזרימה דם חדש וקצב מהיר ודיגיטלי לבית אנלוגי שהלך ואיבד את אמון הציבור.
זאת הסיבה כנראה לצקצוק לשונות הזקנים. הם לא עומדים בקצב המודרני הזה. הם לא יכולים מול אותם חכ"ים מהעם שקורעים את המסכה, מלאת ההדר אך הריקה מכבוד, שעטו על פניהם אותם חברים מהדור הישן. שנים הם הצליחו- והיו בטוחים שעוד שנים רבות- לתת למסכה הזאת להסתיר את חוסר המעש. אבל לא עוד. בעידן של שקיפות טוטאלית, רשתות חברתיות בועטות, אינפלציה של ערוצי תקשורת והוגי דעות, קשה להם. קשה להם להתמודד עם הטיעונים הפשוטים, ההגיוניים, ההגונים, אותם טיעונים שנורים בקצב של מכונת ירייה אוטומטית.
הצטרפותו של אלי אוחנה לפוליטיקה מבורכת, מעודדת וטבעית. מאמן נבחרת ישראל לנוער, גדול שחקני הכדורגל שלנו בכל הזמנים, אדם שהקפיץ ורגש לבבות של מיליונים, שהציף דמעות בעיני ילדים –ראוי בדיוק כמו שזבולון כלפא ראוי, וסתיו ראויה ויאיר ועופר ורמי, לשבת בבית המחוקקים, להתמודד מול טענות ובעיות אזרחיות ולייצג ציבור. מי שלא חושב כך- שיתמודד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו