השילוב בין פרסום דוחות מבקר המדינה ובין מועד הבחירות מציב כל אדם, שרוממות שלטון העם, בפיו, כל דמוקרט, בפני שתי שאלות: א. האם מוסד מבקר המדינה הופך למוסד פוליטי? ב. האם מבקר המדינה לא מבקר אלא שופט את המדינה ובכך מסרס את התהליך הפוליטי?
השאלה הראשונה נוגעת למועד פרסום דוח התנהלות מעון ראש הממשלה. עולה חשד כבד כי נגע פוליטי-אידיאולוגי פשט במוסד. שאלת התם חייבת להשאל: "למה עכשיו?". לא ראינו תקדים דומה לפיו מופק דוח נקודתי, דקדקני וקנטרני שהשפעתו על התהליך הדמוקרטי, בלב תקופת בחירות, כה ברורה. לו הייתי מעז לפרוץ מגבול הטעם הטוב הייתי שואל האם עמדות אידיאולוגיות של מבקר המדינה הובילו למעורבות בבחירות? אינני יודע. בדיעבד, אנו למדים כי מדובר בדוח, שלכל היותר, מספק סיכות-רפש לנעיצה בבובת הוודו של רוה"מ נתניהו. הדוח מלבה את פולחן האיבה האישית לאישיותו של רוה"מ נתניהו. כאמור, הדוח נפל כפרי בשל לקו התעמולה של 'המחנה הציוני': בניגוד למשפט השגור "זה לא אישי, מדובר בעסקים", מצד המבקר ומצד 'המחנה הציוני' הכל אישי ורק אישי, הדוח מספק תחמושת אך ורק לדמגוגים.
השאלה השנייה נוגעת בדוח העוסק בשאלת משבר הנדל"ן וסמכות מוסד מבקר המדינה. מוסד מבקר המדינה, יוצר לגיטימציה ערכית-מוסרית לבירוקרטיה של מדינת ישראל - בעבור אזרחיה, מבקר נדרש לדעת כיצד לתקן. בניגוד למבקר, שופט, נדרש להפיק פסקי דין, "אשם או זכאי", "טוב או רע". מבקר לא נועד לניסוח פסקי דן ושופט לא נועד לניסוח ביקורת בונה, פסיקה איננה ביקורת. לכן, כששופט אוחז בכיסא המבקר, עלולה לצאת ביקורת הורסת- פסק דין.
בדמוקרטיה הישראלית, קואליציה היא מנגנון המאזן את הרצונות השונים, קואליציה מייצגת את העם, הקואליציה קובעת מדיניות המייצגת את המתח בין רבדי העם, כמות שהם. בפרפראזה לאמירה המפורסמת מהתלמוד, נדמה כי עשרה קבים חכמה ירדו לעולם, עשרה נטל מבקר המדינה. המבקר החליט להפוך את סדרי השלטון; על גבי בחירת העם, הקואליציה, מתכנן מבקר המדינה להוציא דוח "ממלכתי". טענה ברורה מסתתרת בדוח: השופט, "האדם הנאור" של אהרון ברק, שופט את התהליך הפוליטי מעמדת עדיפות שכלית ופוסק פסק דין: "זכאי" או "אשם", הכל שפיט, גם רצון העם!
במקום לפעול כמבקר-בונה ולתקן תהליכים בוחר השופט שפירא, מבקר המדינה, לפעול כמבקר-הורס; המבקר רואה בעצמו כממשיך לקו שקבע בג"ץ, הוא עליון על הדרג הנבחר, מהשקפה זו נובע שהממשלה גוף מיותר. אם המבקר יודע מהי 'המדיניות הנכונה' וכיצד יש ליישם אותה מדוע שלא ייקבע אותה בעצמו?
לשם מה נדרש גוף נבחר שמטרתו ייצוג רצון-העם? אם מבקר המדינה מציג דעה 'אובייקטיבית' ו'רציונאלית' הרי הוא מציין, במובלע, כי באמתחתו יותר ידע מהממשלה הנבחרת; מבקר המדינה לוחש למי שרוצה להאזין: "אני מוכשר מהממשלה, סמכותי עליונה על רצון העם, ואני אשפוט את שניהם". אם כן, פלוני-דמוקרט, צריך לשאול את המבקר: לשם מה נדרש רצון העם?
באומה שחירות חבריה מצטמצמת, מתחזקת סמכות שופטיה; מבקר המדינה זנח את הממלכתיות הנדרשת ממבקר-בונה לטובת עבודת השופט וייתכם שגם לטענותיו האידיאולוגיות – הכל אישי והכל שפיט. מבקר שלכוד בדמות השופט חונק את רצון העם ומציב אותו בסד משפטי: האם רצון העם "אשם"(שגוי) או "זכאי"(צודק)? לאור עלילות המבקר, ניתן לחסוך את עלויות מערכת הבחירות, השופט שפירא המליך עצמו על ישראל.
